יחוסו

      הוא אבו אל-קאסם מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטלב מצאצאו של עדנן בנו של הנביא ישמעאל בן אברהם עליהם השלום. אמא שלו היא אמינה בת ווהב ממשפחתו של עדנן הנזכר למעלה.

הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אומר: " אללה בחר בכננה מזרעו של ישמעאל, ובחר בשבט קורייש מכננה, ובחר במשפחת האשם משבט קורייש ، ובחר בי ממשפחת האשם".

(צחיח מוסלם)

לפי "החדית'" האמרה הזאת הנביא מוחמד מהמשפחה הכי טובה בעולם, אפילו אוייביו הכירו בכך.

אבו סופייאן שהיה אחד הכופרים שהשתמשו בכוח שלהם להילחם באיסלאם, ולפגוע בנביא מוחמד ובאלה אשר תמכו בו, הוא הכיר בכך כי מוחמד הוא מצאצאה של משפחה אצילה, וכי הוא אדם שפוי דעת, נאמן וצודק.

עבדאללה בן עבאס ירצהו אללה סיפר:

"הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום כתב אל " הרקולס " המלך של הרומאים לקרוא לו להיכנס לאיסלאם". הנביא שלח לו את האגרת עם "דחייה אלכלבי" שנסע למסור אותה למנהיג "בצרה" כדי להגיש את האגרת להרקולס. כאשר קרא הרקולס את המכתב אמר: אם יש בארץ שלנו אחד מבני עמו של הנביא הזה הביאו אותם לי לשאול אותם על הסיפור שלו!

בעת ההיא היה אבו סופיאן וקבוצה של סוחרים ממכה שם, הם הוזמנו כדי לפגוש את המלך " הרקולס " . הרקולס בחר באבו סופייאן כדי לשאול אותו על מוחמד כי ידע שהוא מצאצאו.

הוא שאל : האם מוחמד שייך למשפחה אצילה ?

כן, הוא בן למשפחה אצילה, הגיב אבו סופייאן.

המלך שאל: האם יש מי שטען כי הוא נביא לפני כן ?

אבו סופייאן, אמר: לא .

המלך שאל: האם היה אחד אבותיו הקדמונים מלך ?

אבו סופייאן, הגיב: לא

אז שאל המלך: מי הם תומכיו, האליטה או המסכינים ?

אבו סופייאן אמר: החלשים והמסכינים הם אשר תומכים בו ובדת שלו.

המלך שאל: האם מספר תומכיו הולך וגדל או הולך ופוחת?

אבו סופייאן אמר: הולך וגדל!

הרקולס שאל: האם אחד מתומכיו חזר בו מדת שלו?

אמר אבו סופייאן: לא !

הרקולס שאל: האם הוא מרמה אותכם ?

לא, הגיב אבו סופייאן.

האם נלחתם בו? שאל הרקלוס

כן, אמר אבו סופייאן.

מי ניצח במלחמה ביניכם ? שאל הרקלוס

אבו סופייאן ענה: המלחמה נמשכת בינינו, ואנחנו שווים, לפעמים הוא מנצח, ולפעמים אנו מנצחים.

אז שאל המלך: מה הוא מצווה עליכם ?

אבו סופייאן אמר: הוא קורא לנו להאמין באללה ללא שיתוף, לעזוב את הדת של אבותינו, להתפלל, לדבר אמת, לכבוש את היצר שלנו, ולקרבה.

הנה אמר הרקלוס: אם מה שאמרת על הנביא הזה נכון, הנביא הזה ימלוך את הארץ שלנו ... אני ידעתי שזהו הזמן של התגלותו, אולם לא חשבתי שייצא מחצי האי הערבי.

הרקלוס הוסיף : " אני מכבד את האיש הזה ורוצה לראות אותו، וארחץ את רגליו אם הייתי אצלו، הוא הורה להביא את המכתב שנשלח לו מהנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, הוא קרא:

" בשם אללה הרחמן והרחום

ממוחמד בן עבדואללה ושליחו אל הרקלוס גּדוֹל הרומנים

שלום על אשר הלך בדרך של אורח מישרין ...  

אני קורא לך להתאסלם כדי שתחיה בשלום, ותקבל מאללה שני תגמולים, ואם לא תיענה תהיה אשׁם, ותהיה אחראי על אשמת האריסיים (הרומאים). " אמרו, הוי בעלי הספר، בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה: רק את אללה נעבוד, ולא נצרף לו כל שותף، ולא נקח אנשים מקרבנו כאדונים לנו זולות אללה. אם יפנו עורף، אמרו، אתם עדים כי מתמסרים אנו" (סורת בית עמרם : 64)".

אבו סופיאן סיפר כי אחרי שסיים הרקלוס מקריאת המכתב של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, יצאנו את הארמון שלו, אני אמרתי לעצמי כי המלך הזה חושש מן הנביא החדש (מוחמד עליו ברכה ושלום). ונוצרה בתוכי אימונה כי מוחמד הוא אמיתי ודתו היא הדת האמיתית עד התאסלמתי .