בשם אללה הרחמן והרחום

השבח לאללה ריבון העולמים, והתפילה והשלום על הנביא מוחמד ... ואחר כך،،،،

כשאנו מדברים על הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, אנו נדבר על האיש הכי מפורסם בהיסטוריה העתיקה והמודרנית. מי שקורא את תולדות חייו של מוחמד, ומכירים את תכונתיו וסגֻלּוֹתיו מבלי פונדמנתליזם הוא יקבל את דעתנו .

שפויי הדעת מהבלתי מוסלמים מקבלים את דעתנו, הסופר "חסן עלי" שאללה ירחם עליו, כתב בכתב העת "אור האסלאם" : "היה לי חבר מהברהמנים (אל-בראהמיה) שאמר לי פעם: "אני חושב שהשליח של האיסלאם הוא האיש הגּדוֹל ביותר בעולם". שאלתי אותו : למה?

הוא השיב: בגלל שהוא בעל סגֻלּות שלא ראיתי אותן באף אחד מבני האדם. למרות שהוא היה מלך על כמה מדינות בעולם אלא שהיה אדם צנוע . הנביא מוחמד (המשיך החבר בדבריו) ראה שזה אין זה הוא אשר משתלט על כל המלכות הזו, אלא שאללה ישתבח שמו ויתעלה הוא אשר בידיו כל דבר. הנביא מוחמד לא אהב את חיי העושר, ולמרוֹת שׁגמלים באים אל בירתו נושאים את אוצרות שאר המדינות של האיסלאם אלא שהיה ביתו כמו בתי העניים, ימים רבים עברו עליו ועל בני משפחתו מבלי יהיה להם מה לבשל, אפילו היו ימים ארוכים עוברים עליו מבלי לאכול שום דבר. מוחמד היה מנהיג גדול שהוֹבִיל צבא המורכב ממספר קטן של חיילים חסרי צִיּוּד מול צבאות המורכבות אלפי חיילים מצוידים בנשק ובסופו של דבר היה צבאו של מוחמד הוא המנצח. זו היא דעתו של האדם הבלתי מוסלמי הזה על הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום. הוא המשיך ואמר: " מוחמד העדיף שלום, וחתם על תנאי ההפוגה (שׁבִיתת נשׁק ) בלב רגוע למרות שהיה לו צבא חזק, שהיה יכול באותו זמן לנצח מבלי שיחתום על הסכם שלום או הפוגה. מוחמד היה אדם רחום, סובלני וחנון. התרחק משפיכת דמים, והתעניין בכל הדברים של חצי האי ערב ובאותו זמן התעניין בדברי ביתו, נשותיו וילדיו, ובדברי העניים משוכני העיר "אל-מדינה".

עומר בן אל-ח'טאב סיפר כי ביקר בביתו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, הוא ראה את הנביא שוכב על מחצלת של זרודת, שהשאירה רמזים על גופו, והאוכל שהיה בבית היה סתם וכשני רוטלים של שעורה. זה היה הרכוש של הנביא מוחמד. וזהו הוא הביא את עומר בן אל-ח'טאב לבכות !!

הנביא עליו השלום שאל אותו: למה אתה בוכה, עומר ?

הוא הגיב : " אני רואה מלכי הרומאים והפרסים נהנים מכל התענוגים של החיים, והנה אתה שוכב על מחצלת ואין בבית שלך אוכל אלא הכמות הזו של שעורה"!

הצטייר חיוך חביב על פניו של הנביא עליו ברכה ושלום, ואמר: " הוי עומר, הם נהנו מחלק שלהם מתענוגות בעולם הזה, ואנו נזכה בתענוגות שלנו בעולם הבא. האם זה מרצה אותך?!

זה הוא מוחמד ...

כשהתכוון הנביא עליו ברכה ושלום להיכנס לעיר מכה היה לו צבא כל כך כביר. "אבו סופייאן" המנהיג של קורייש, אז היה כופר- הוא פני לאל-עבאס דודו של הנביא לו: בן אחיך נהפך למלך גדול.

אל-עבאס השיב: זה לא נכון, הוא כבר איש בעל שליחות ונבוּאה.

********

עודאיי אלטאאי, בנו של חאתם אלטאאי, האדם הידוע בנדיבות, עודאיי היה המנהיג של שׁבט טייא, הוא היה  נוצרי, לפעם הוא נכח בישיבה עם הנביא עליו השלום, וראה את גּדוֹלי המוסלמים מכבדים אותו מאוד. הוא התבלבל ושאל את עצמו האם זה הוא מלך כמו המלכים או שליח מטעם אללה?

באותה ישיבה באה אישּׁה ענייה לנביא עליו השלום כדי לבקש ממנו סיוע, הנביא יצא אליה רחוק מכל האנשים והעניק לה מה שרצתה. עודאיי ראה את זהו, ידע שהאיסלם הוא הדת האמיתית וידע שזה הוא המסר של אללה וזרק את הצלב שלו והתאסלם.

בספר הזה אנחנו מסקרים בדבריהם של מִזרחנִים על מוחמד עליו השלום, לשתי סבות הן:

הסבה הראשונה: כדי להבהיר למוסלמים את זה אשר נאמר על הנביא מוחמד מפי הבלתי מוסלמים כדי להבין מי הוא מוחמד וכדי ללכת בדרכו.

הסבה השניה: להבהיר לבלתי מוסלמים את דבריהם של המזרחנים האלה על מוחמד כדי להכיר אותו ולהכיר את הדת שלו.