אבו בכר הח'ליף

לאחר מות הנביא עליו השלום, היה על המוסלמים לבחור ראש למדינתם. המוהג'ירון ואל אנסאר הסכימו שהח'ליף צריך להיות מן המוהג'ירון. אבו בכר או את עומאר בן אלח'טאב או את אבו עובאיידה בן אלג'ראח. עומאר הסמיק במהרה ואמר: " אבו בכר, איך יכולים אני או אבו עובאיידה להיות עדיפים על פנייך? אתה ללא ספק המצוין מבין המוסלמים. אתה הוא השני מן השניים במערה. אתה מונית להוביל את התפילות בזמן מחלתו של הנביא. מכל החברים היית הקרוב והיקר ביותר לנביא. כפי שהינך יקר לנו. הושט ידך כדי שנשבע אליך אמונים". אך עדיין אבו בכר לא עשה זאת. עומאר חשב שהעיכוב הזה מצד אבו בכר עלול להביא לאי הסכמה בין המוסלמים, אז הוא לקח את ידו של אבו בכר והתחייב לנאמנות כלפיו. השני לעשות כך היה אבו עובאיידה ואחריו היו כל המוסלמים.

אבו בכר אז כינס את המוסלמים ומסר את הנאום המצוין הזה אליהם:

" עזרו לי אם אני על האמת, ותקנו אותי אם אני על השגוי. החלש מביניכם יהיה חזק אצלי עש שאחזיר לו את הזכות שלו, והחזק מביניכם יהיה חלש אצלי עד אשר אשפוט אותו ואקח ממנו חובו. צייתו לי כל עוד אני מציית לאללה ושליחו, כשאינני מציית לאללה ושליחו, אל תצייתו לי" .

כאשר משלחת צבאית בהנהגת אוסאמה בן זייד עזבה לסוריה, אבו בכר הורה אותם לחכות עד שייפרד מן הצבא לשלום ולכוון אותם לתנאים הבאים:

" ראו שאתם נמנעים מבגידה. אל תדחו כל חוכמה על פני הצדק. אל תשחיתו אדם. אל לכם להרוג ילדים, נשים או זקנים. אל תפגעו בעץ תמר, אל תשרפו אותו. אל תקטעו כל עץ אשר בו מזון או אנשים או חיות. אל תזיקו לעדר גמלים נרעה אלא לשם האוכל. אתם יכולים לאכול מבשר אשר גברי המקום יביאו לכם מכליהם, על זאת הזכירו את שמו של אללה. אל תציקו לנזירים בכנסיות, והניחו להם לנפשם. כעת צעדו קדימה בשמו של אללה. בצעו המשימה שהופקדה עליכם. שאללה יגן עליכם מן החרב ומן ההרס! " 

אבו בכר נפטר בגיל שישים ושלוש. נקבר הוא לצדו הימני של הנביאי עליו השלום.