מה אתה יודע על הקוראן ؟

הקוראן הוא ספר הקודש של דת האסלאם. שאותו השרה אללה לנביאו מוחמד עליו השלום. והוא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני האדם. הוא הורד אל מוחמד, נביא האסלאם, פסוקים-פסוקים במהלך תקופה של 22 שנים, בידי המלאך ג'יבריל(1).

מעמדו של הקוראן באסלם הוא דברי אללה, ולא עלילה שנכתבה בידי אדם. כמו דברי הנביא בשם אללה ( חדית' קודסי ). הקוראן הוא מחשבה, אמירה וציווי אלוהי ואין עליהם עוררין. במהותו הקוראן הוא אסופת האמירות של אלוהים אל האנושות באמצעות הנביא. בתחילת הציטוט מן הקוראן נהוג לומר: אמר אללה הנעלה, או אמר לשליח (לנביא מוחמד עליו השלום ).

הקוראן נישא בצורת נאומים מפי הנביא מוחמד ברכת אללה עליו למאמיניו, והועלה על הכתב בנוסחו הסופי רק בימי הח'ליף השלישי עות'מאן בן עפאן. הנביא מוחמד עצמו נפטר בשנת 632 לספירה. עד לימי עת'מאן הועבר הקוראן בעל-פה לפי כמה מסורות שזכרו כמה מחסידיו של מוחמד. עות'מאן חשש כי מעבירי הקוראן לא יספיקו להעבירו לדור הבא לפני מותם, וכמו כן התעורר חשש כי ריבוי המסורות יעורר מחלוקות. לפיכך, בזמנו של הח'ליף עות'מאן קובץ נוסח אחיד ויצאה פקודה להשמיד את כל הנוסחים האחרים. במקורות המוסלמים, בעיקר בפרשנות, נשמרו קריאות שונות של מילים ופסוקים בקוראן, שהופיעו כביכול בנוסחים הלא-עת'מאניים.‏‏ אולם ישנה הנוסח העות'מאני של הקוראן הוא הנוסח המקובל כיום.

מבנה הקוראן

הקוראן מחולק ל-114 סורות (פרקים), שכל אחד מהם קרוי סורה. לכל סורה ניתן שם, שבדרך כלל מעיד על תוכנה. סידור הסורות המקובל הוא על פי בחירה אלוהית שהועברה לנביא מוחמד על ידי גבריל, המאמינים למדו את הסידור הזה מפי הנביא עליו השלום, וכשהגיע הזמן לקבץ את הקוראן הם סידרו את הסורות לפי ההשראה שאללה לנביאו מוחמד.

נהוג לחלק את הסורות בקוראן לשתי תקופות מבחינת זמן הופעתן: סורות של מכה וסורות של אל-מדינה. הראשונות נכתבו בעת שהנביא מוחמד התגורר במכה, ואילו האחרונות לאחר שהיגר לאל-מדינה (אם כי חלק מהאחרונות נישאו כנאומים במכה לאחר החזרה לעיר זו. הסורות של מכה, שהן המוקדמות יותר מבחינה כרונולוגית, נמצאות בדרך-כלל בסוף הקוראן, כיוון שהן קצרות יותר. הסורות של מדינה, שהן ארוכות בדרך-כלל, נושאות אופי יותר משפטי, וכוללות חוקים, דינים, וגם אזכורים לסיפורי הנביאים שקדמו לנביא מוחמד עליו ברכת אללה.

כל פסוק בקוראן מכונה איה (אות), מילה שפירושה בערבית "נס" או "מופת". לפני כל הסורות, למעט אחת, מופיעה ה"בסמאללה", ביטוי שפירושו "בשם אללה הרחמן והרחים". ביטוי זה אינו נמנה כפסוק, למעט בסורה הראשונה, שבה הוא נחשב לפסוק הראשון. מוסלמי שמצטט מן הקוראן מקדים את הביטוי הזה לציטוט (אף כשאינו מצטט סורה שלמה), על קורא הקוראן קודם לבקש מאללה לשמור עליו מהשטן.

הקוראן כתוב בעיקרו בפרוזה, אולם חלקים גדולים ממנו כתובים בסגנון המכונה בערבית סג'ע . ניתן לתאר את הסגנון הזה כ"פרוזה מחורזת", כלומר פסוקים הכתובים בלא משקל, אבל מתחרזים זה בזה. זה היה סגנון הנאום המקובל באותה תקופה.

הסורה הראשונה, המכונה "סורת הפתיחה", נמצאת בראש הקוראן מפאת חשיבותה, אף על פי שהיא קצרה יחסית, ושייכת לסורות של מכה. סורה זו משמשת כבסיס לתפילה. בסורה זו שבעה פסוקים, ועניינה הוא דבקות באללה וביום הדין.

סורת הפתיחה

"בשם אללה הרחמן והרחים(1)

השבח לאללה ריבון העולמים(2)

הרחמן והרחים(3)

מלך יום הדין (4)

אותך נעבוד ובך נסתייע (5)

הנחה אותנו בדרך הישרה(6)

דרך אלו שהענקת להם את חסדך,

לא אלו שאתה כועס עליהם ולא התועים(7)

הסורה השנייה בקוראן, שהיא הארוכה ביותר, מכונה "סורת הפרה", זוהי סורה מהסורות של אל-מדינה, ובה 286 פסוקים. הסורה הזאת כוללת את הדינים העיקריים של הדת המוסלמית.

תרגום הקוראן

דיני האסלאם אוסרים על תרגום הקוראן. הקוראן נחשב כיצירה מושלמת ומקודשת שבלתי אפשרי לחקות אותה, ואסור לנסות לכתוב יצירה הדומה לה (תפיסה המכונה בערבית: איעג'אז אל-קוראן "פלאיותו של הקוראן"). כיוון שתרגום הוא כעין ניסיון לחקות את הקוראן, נחשב הדבר אסור באופן עקרוני. עם זאת, רוב המוסלמים בעולם, החל מסוף ימי הביניים וגם כיום, אינם ערבים ואינם דוברי ערבית. לפיכך, תרגום הקוראן חיוני לשם העברת הטקסט לרוב המאמינים. הפשרה המקובלת באסלאם בסוגייה זו, היא ראיית התרגום כפרשנות לקוראן ולא כתרגום ממש. רוב המתרגמים המוסלמים של הקוראן נותנים לתרגומם את הכותרת "משמעות הקוראן" כדי להדגיש שהם מביאים מעין פירוש, ולא מנסים לחקות את הקוראן עצמו. בכל מקרה, בשעת התפילה חובה לצטט מן הקוראן בערבית, על פי הנוסח המקורי, ואסור להסתפק בתרגום לשפה המקומית. מרכזים מוסלמיים דתיים, כדוגמת אוניברסיטת אל אזהר במצרים, מקבלים תרגומים של הקוראן לשפות שונות ומאשרים אותם לאחר הכנסת תיקונים, כל זאת בכפוף לכך שהם יוצגו כפירושים ולא כטקסט הקוראני עצמו. כיוון שכך, יש לשפה הערבית מעמד מיוחד בדת המוסלמית. לשפת הקוראן, השפה הערבית הספרותית הקלאסית, מיוחסת מידה של קדושה באסלאם.

תרגומים חילוניים או מדעיים של הקוראן נעשו כבר בימי הביניים. מימי הביניים ידועים תרגומים של הקוראן ללטינית, לאיטלקית ולהולנדית, שנעשו בידי נוצרים, כנראה לצורכי פולמוס בין-דתי. בימינו תורגם הקוראן בידי חוקרי אסלאם לפי קריטריונים פילולוגיים מדעיים למספר שפות מודרניות. כל התרגומים לעברית של הקוראן נעשו בידי יהודים חוקרי אסלאם, ואין נוסח מוסמך של הקוראן בעברית.

לקוראן נעשו מספר תרגומים לעברית.

התרגום הראשון שיצא לאור במהדורה מדעית הוא זה של יוסף יואל ריבלין, "אלקראן", תל אביב 1936. ריבלין נצמד בתרגומו לטקסט הערבי ולכן תרגומו מליצי וקשה לקריאה שוטפת, הוא גם סטה הרבה מעובדות הנמצאות בקוראן .

תרגום נוסף הוא זה של ד"ר אהרון בן שמש, "הקראן: ספר הספרים של האשׂלאם", הוצאת "קרני", תל אביב 1978 (מהדורה ראשונה הוצאת מסדה 1971). תרגומו של שמש יצא במהדורה מדעית, הכוללת פרט לתרגום גם הערות שוליים המפרשות את הטקסט, ומוסיפות מראי מקומות למקורות יהודיים מקבילים בתנ"ך ובתלמוד. המהדורה היא בלשון עברית חופשית ושוטפת, ואינה צמודה למספור הפסוקים המקובל, אלא לחטיבות של חמישה פסוקים, זאת כדי ליצור תרגום בשפה קולחת. המהדורה כוללת מבוא העוסק בדת האסלאם. תרגומו של בן שימש אינו בכלל משקף את הצורה האמיתית של הקוראן אלא שהוא נחשב לפעולה מכוערת מאיש ששונא האיסלאם. בשנת 2005 יצא לאור על ידי ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב "הקוראן", תרגומו של אורי רובין, ובו גם הערות, נספחים ומפתח. תרגומו של רובין נחשב ליותר מדויק מהקודמים לו אלא שהוא נפל בטעויות רבות .