מה זה חדית’ ?

אחד המונחים הבסיסיים ביותר באיסלאם הוא חדית’. המילה חדית’ בערבית פירושה אימרה. במדעי החדית’ באיסלאם  מגדירים את החדית’ כ- " כל מה שמיוחס לנביא מוחמד עליו השלום, במובן של אימרות, מעשים והסכמות למעשים, וכן תיאורים פיזיים והתנהגותיים". החדית’ים הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהאיסלאם. הם משלימים את הקוראן והם מעניקים לנו ערך מוסף ומידע חשוב כגון: חוקים, איסורים ומצוות אשר אינם נמצאים בקוראן במפורש (כמו האיסור על ביקור אצל מגדי עתידות למשל), פירוט והרחבה של דברים הנמצאים בקוראן (כיצד עוברים טהרה, כיצד מתפללים וכו’), מבט אל תוך חייו של הנביא מוחמד עליו השלום, תפסיר (פירוש) הפסוקים של הקוראן והרחבה עליהם (כמו הסיפור על חברי התעלה).

ישנם אנשים אשר מכחישים את הצורך בחדית’ים ואומרים: "אנחנו לא צריכים חדית’! מספיק לנו להשתמש בקוראן". התשובה שאפשר לתת לאנשים כאלה היא להפנות אותם לפסוק הבא בקוראן: " הוי המאמינים, צייתו לאללה וצייתו לשליחו, ואל תבטלו את מעשיכם". (סורת מוחמד: 33 ). ואם האנשים עדיין מתעקשים, פשוט שאלו אותם- כיצד יש להתפלל? או כיצד נוטלים ידיים לפני התפילה? ובקשו מהם הוכחות על פי הקוראן בלבד. את החדית’ים נהוג להקטלג על פי מספר מגוון של קטיגוריות, אולם על כל המוסלמים לדעת ולהבין לפחות את חמשת הביטויים הבאים:

1 -   חדית' קודסי (קדוש): זהו חדית’ אשר בו הנביא מוחמד עליו השלום אומר משהו ישירות מאללה אך מנסח אותו במילים שלו. למעשה זוהי התגלות אשר איננה שייכת לקוראן.

2 -   חדית' סחיח (מהימן): זהו חדית’ מהימן אשר אין בו שום פגם נראה או נסתר. בהגדרת חכמי החדית’ - “חדית’ דרך הסיפור שלו מקשר בין אנשים מהימנים ודייקנים מתחילתו ועד סופו, והוא חף מפגמים ומבעיות”.

3 -   חדית' חסן ( טוב ): זהו חדית’ אשר נמוך בדרגת מהימנותו מהסחיח. בהגדרת חכמי החדית’, כלומר חדית’ חסן דומה במהותו לחדית’ הסחיח פרט לעובדה שבאיסנאד1 שלו יכולים להימצא אנשים פחות דייקנים.

4 -   חדית דעיף (חלש):זהו החדית’ הנמוך ביותר בדרגת מהימנותו, ופירוש הדבר הוא שישנו סיכוי גדול לכך שהוא לא נכון. בחדית’ים מהסוג הזה אין להשתמש בנושאים הקשורים לעיקרי האמונה (עאק’ידה) אך ניתן להשתמש בהם בנושאי מוסר והתנהגות (אח’לאק’) כתוספת לחדית’ים מהימנים אחרים.

5 -   חדית' מאוודוע: זהו חדית’ מפוברק, ואין ספק לכך שהוא איננו אמיתי. או שמישהו המציא אותו או שהוא ייחס אותו לנביא עליו השלום בשקר ויש לדחות אותו על הסף.

זוהי הייתה אם כן, הקדמה בסיסית למושג חדית’. יש לזכור שהמונחים שלמעלה מורחבים יותר ומסודרים בסדר מופשט וברור יותר, בספרות הענפה העוסקת במדעי החדית’.

כיצד קובצה הסונה ( דברי הנביא ומעשיו) ?

נביא האיסלאם מוחמד עליו ברכת אללה נשלח לאומה שהיה חלק ממנה. הוא אף דמה לאנשים בזה שהיה בור ולא ידע קרוא וכתוב. אלוהים מתאר אומה זו בסורת אל-גומעה : " הוא אשר שלח אל הלא יודעים קרוא וכתוב שליח מקרבם. למען יקרא בפניהם את אותותיו ויזכרם וילמדם את הספר והחוכמה, שהרי לפנים היו בתעייה גמורה " ( סורת אל- גומעה : 2 ) . הערבים בחצי האי ערב היו אומה שלא ידעה קרוא וכתוב, אך ידעו בעל פה כל המדעים, הן מדעי רוח, מדעי חברה ומדעים מדוייקים. מעטים מהם – מהמעמד הגבוה – ידעו לקרוא ולכתוב . היה טבעי מאוד שהמוסלמים הערבים ילמדו את הקוראן ויזכרו אותו בעל פה ללא כל רישום, וגם היה טבעי שילמדו את דברי והוראות הנביא עליו השלום.

למרות שהערבים באזור הזה לא ידעו קרוא וכתוב אלא שהיה להם זכרון כל כך חזק.  

אך הנביא מוחמד עליו השלום לא הסתפק בכך ורצה להעלות על הכתב את פסוקי הקוראן. הוא דרש מחבריו שידעו כתיבה וקריאה לרשום את פיסוקי הקוראן .

כשאנחנו מדברים על קבוץ דברי הנביא עליו השלום נוודא כי לזכרון החזק הזה היה תפקיד מאוד חשוב בקיבוץ דברי הנביא. קבוץ זה עבר כמה שלבים:

1 –   בשנים הראשונות של השליחות של הנביא מוחמד עליו השלום, הוא אסר על מאמיניו לרשום את דבריו והוראותיו, אלא שהוא הרשה להם לרשום את הקוראן. מוחמד עליו השלום חשש מערבוב בין הקוראן לבין הדברים שלו, לכן הוא ציווה על המוסלמים ללא לרשום את דבריו ( חדית'ים ) כדי לשקוד על טוהר הקוראן מכל גורם חיצוני, אפילו היה דברי הנביא שנחשבו לפי האיסלאם למקור השני להלכה אחרי הקוראן. הנביא עליו השלום נקט בצעד זה להבהיר למאמינים שהקוראן מוקדם על הסונה למרות שדבריו נחשבו למדריך של המוסלמי להכיר את הדת שלו. לדברי האימאם מוסלם, בתקופה זו אמר הנביא למאמיניו : " אל תרשמו את דברַי, ומחקו את זה אשר כתבתם, אלא הקוראן, ואני מרשה לכם שתזכרו את דברי בעל פה, ואל תחששו מלזכור אותם לאחרים " . האיסור כאן למוסלמים שידעו קרוא וכתוב, אבל ראוי לציין כי הוא הורה להם ללמוד את דבריו בעל פה, ולהפיץ אותם בין המוסלמים. מצב זה גרם לחברי הנביא ולמאמינים ללמוד בעל פה את דבריו ולהפיצם, הזכרון החזק שלהם הקל עליהם לעשות את זה. זה היה השלב הראשון של קבוץ דברי הנביא עליו בזכרון של המאמינים.

2 - 20 שנה אחרי התגלות האיסלאם, הבינו המוסלמים היטב את ההבדל בין הקוראן לבין הסונה ( דברי הנביא ). אז החלו שלב חדש של רישום דברי הנביא. עבד אללה בן עמרו בן אל-עאץ היה אחד היודעים קרוא וכתוב, הוא נחשב לאחד המאמינים ששקדו לרשום את דברי הנביא, אפילו היה הוא המרבה לעשות את זה, והיתה לו מחברת קבועה למשימה זו שקרא לה בשם " הצודקת ". אבו הוריירה אמר :
" למדתי בעל פה את כל אשר אמר ועשה מוחמד הנביא עליו השלום, על כן אין אדם יותר טוב ממני בידע חדית' הנביא מוחמד עליו השלום,  זולת עבד אללה בן עמרו בן אל-עאץ משום שהוא רשם את כל אשר שמע מהנביא עליו השלום דבר שאני לא עשיתי".

3 - אחר מותו של הנביא מוחמד עליו השלום היו דבריו שמורים בזכרונות של המאמינים, ומספר רב מהם נרשם על ידי עבד אללה בן עמרו בן אל-עאץ, אנש בן מאלק ועבד אללה בן ג'אבּר ירציהם אללה. חברי הנביא החלו להפיץ את דברי הנביא לאנשים שהתאסלמו אחרי מותו של הנביא, אנשים אלה נקרא להם בשם תאבעין (הבאים אחרי) אנשים אלה למדו את האיסלאם, הקוראן והחדיתים מחברי הנביא. אחר כך נטלו על שכמם לקבץ את דברי הנביא. תקופה זו היוותָ אבן היסוד למבצע רישום דברי הנביא. המאם בן מנבּה השקיע מאמצים אדירים לרשום את דברי הנביא. היתה לו מחברת שקרא לה בשם הצחיחה
( המדויקת ) הוא רשם בה את כל החדית'ים שלמד אבו הוריירה מהנביא עליו השלום. כך קובצו והועלו על הכתב דברי הנביא עליו השלום.