Under category | האיסלאם ושעבוד האישה | |||
Creation date | 2010-07-14 16:08:59 | |||
Article translated to
|
العربية English | |||
Hits | 4493 | |||
שלח הדף לחבר
|
العربية English | |||
Share Compaign |
היהדות מזלזלת בטבע האישה
החוקים והכללים היהוידיים שנוגעים לאישה היהודיה מגבילים מאוד, התנ"ך רואה באשה בזמן הווסת יצור לא נקי או טהור, בנוסף לכך, שאי הניקיון מדבק את האחרים, כל דבר שהאישה היהודיה בזמן הווסת נוגעת בו הופך לטמא למשך יום, קרוא : " וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. כ וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא. כא וְכָל-הַנֹּגֵעַ, בְּמִשְׁכָּבָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. כב וְכָל-הַנֹּגֵעַ--בְּכָל-כְּלִי, אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו: יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. כג וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא, אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו--בְּנָגְעוֹ-בוֹ: יִטְמָא, עַד-הָעָרֶב. "(ספר ויקרא15: 23/19 ).
לפי הפסוקים האלה, ובגלל האופי המזוהם של האישה, לפעמים יהיה צריך להרחיק אותה כדי למנוע את האפשרות של כל מגע עימה, האישה נשלחת למקום מיוחד שנקרא בשם (the house of uncleanness) בעברית הבית של הזוהמה לאורך תקופת אי הניקיון [1].
התלמוד רואה באישה בתקופת הווסת "קטלנית " אפילו ללא כל קשר פיזי "הרבנים שלנו מלמדים אותנו :אם האישה עברה בין שני גברים בתחילת תקופת הווסת, אז תגרום למותו של אחד מהם, ואם היתה בסופה תגרום לסכסוך ביניהם"[2], בנוסף שאסור על בעלה של האישה להיכנס לכנסת אם נטמא ממנה או אפילו מהאבק שהולכת עליו.
הכהן שאשתו, בתו או אמו בתקופת הווסת לא יכול לקרוא את ברכת הכהונה בבית הכנסת [3]. אין תמה בכך שנשים יהודיות רבות קוראות לתקופת הווסת בשם " הקללה" [4].
עד עצם היום הזה בישראל, אם גבר נשוי התקשר עם אישה לא נשויה במערכת יחסים חוץ מהנשואים, הילדים שלו מהאישה זו נחשבים לילדים חוקיים שלו בעוד שאם אישה נשויה התקשרה עם גבר, הילידים שלה מהגבר הזה נחשבים לממזרים ואסור עליהם להתחתן עם נשים יהודיות חוץ מהנשים שנאנסו ובנות הזונה האחרות, האיסור הזה מתמשך לעשרה דורות באות שעלולות להחליש את חרפת הזנות[5].
תפקידו של הבעל כלפי אשתו במנהג היהודי טמון בכך שהבעל מחזיק את אשתו כמו שמחזיק את עבדיו[6].
המושג הזה הוא האחראי על חוקי הניאוף שמודדים בשתי מדות תבואה שונות ואחראי גם על יכולתו של הבעל לבטל את הבטחותיו לאשתו.
המושג הזה אחראי גם על ביטול כל שליטה של האישה על הרכוש שלה, מיד לאחר שהאישה מתחתנת תאבד את כל שליטה על הרכוש והרווחים שלה ותעבור השליטה המוחלטת על כך לבעלה. הרבנים היהודים מדגישים את זכותו של הבעל ברכוש של אשתו כתוצאה טבעית שהבעל מחזיק באישה: " מכוון שהבעל מחזיק באשתו התוצאה היא שהוא מחזיק ברכוש שלה [7]. משמעות הדבר הזה שהאישה העשירה תהי עניה לאחר הנשואין. התלמוד מתאר את המצב הכספי של האישה כדלקמן: " כיצד הנשים יכולות להחזיק בכל דבר כלשהו, זה זכותו של בעלה? מה שהיא מקבלת כרווח או כשכר ומה שהיא מוצאת בדרך זה זכותו של הבעל, הכלים של הבית ושברי הלחם על השולחן, כל זה רכושו של הבעל, האם צריך להזמין אורחים לביתה ותאכיל אותם? אז , היא גונבת את בעלה [8].
לאמיתו של דבר, הרכוש של הנשים היהודיות מהווה גורם מושך לגברים להתחתנ מהנשים האלו, לכן, המשפחות היהודיות מקצות חלק מהרכוש ונכסי האב לבנות שלו כמוהר בנשואים, הדבר הזה הופך את הבנות היהודיות לנטל בלתי רצוי בשביל אבותיהן, האב חייב לגדל אותה במשך שנים ולאחר מכן יכין אותה לנשואים ויתן לה מוהר גדול, לכן, הבת נחשבת למכשול ולא עזרה לגבי המשפחה[9].
המכשול הזה מסביר את חוסר השמחה והחגיגה של לידת הנקבה בחברה היהודית העתיקה. המוהר הוא המתנה של הנשואים המוצגת לבעל על בסיס תנאי הרכישה. הבעל הוא הבעל של המוהר הזה אלא שלא יכול למכור אותו, הכלה מאבדת כל סמכות במוהר הזה מרגע הנשואים, יתר על כן שהאישה עשויה לעבוד לאחר הנשואים ולתת את כל השכר שלה לבעלה, האישה תוכל לקבל בחזרה את הרכוש שלה בשני מקרים: הגרושין או מותו של הבעל, ואם האישה נפטרה לפני הבעל, אז הוא יירש את כל הרכוש שלה בעוד שאם הבעל נפטר לפני האישה, אז היא תירש את מה שהיה בבעלותה לפני הנשואים בעוד שלא זכאית לרשת את הרכוש של בעלה המנוח, ראוי לציין כי החתן חייב להגיש מתנה לכלה שתישאר גם היא בבעלותו למשך תקופת הנשואין[10].
-------------------------------
[1] leonard j. swidler, women in judaism: the status of women in formative judaism (metuchen, n.j: scarecrow press, 1976), p. 137.
[2] bpes.111a. ("bpes" refers to the talmudic tractate pesahim, located in the order mo'ed of the babylonian talmud. pesahim deals mostly with traditions and laws concerning the passover holiday)
[3] leonard j. swidler, women in judaism: the status of women in formative judaism (metuchen, n.j: scarecrow press, 1976), p. 138
[4] sally priesand, judaism and the new woman (new york: behrman house, inc., 1975) p. 24.
[5] lesley hazleton, israeli women the reality behind the myths (new york: simon and schuster, 1977), pp. 41-42
[6] louis m. epstein, the jewish marriage contract (new york: arno press, 1973) p. 149.
[7] leonard j. swidler, women in judaism: the status of women in formative judaism (metuchen, n.j: scarecrow press, 1976), p. 142
[8] san. 71a, git. 62a
[9] louis m. epstein, the jewish marriage contract (new york: arno press, 1973), pp. 164-165.
[10] louis m. epstein, the jewish marriage contract (new york: arno press, 1973), pp112-113. see also sally priesand, judaism and the new woman (new york: behrman house, inc., 1975), p. 15.