אני פיל

יש לי חדק ארוך ... אולם אין אני לא פיל ביער, או בגן חיות. חייתי מזה שנים רבות ... היה לי סיפור מפורסם, ומוזר, אני רוצה שתדעו אותו.

הסיפור שלי התחיל בארץ חבש, שם חייתי חופשי בין העצים עד שחבורה של חבשים צדו אותי, ובגלל העוצמה שלי הם צירפוני לצבא שנלחם בעת הזו בתימן .

האנשים פחדו ממני, והיו רועדים כשישמעו שאני בא למקום שלהם כי יַדעו שאני מפיץ את החורבן בכל מקום אשר אגיע לו.

אם אני דורך על איזה מבנה היה מתרסק ומתמוטט, זה הוא הדבר שעזר לצבא של חבש לכבוש את ארץ תימן .

המנהיג " אברהה" קירב אותי ממנו, ועשני הפיל המיוחד שלו. הוא סירב שאישא על גבי את האבנים ואת העצים לבית המקדש הגדול שבנה בתימן. הוא התכוון לבנות בית מקדש להיות יותר גדול ומפורסם מזה שבמיכה העיר שבה נולד הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, אברהה בנה בית המקדש שלו, ובנה בו כעבה של זהב כדי תהיה במקומה של בית המקדש שבמיכה, הוא הזמין את האנשים מכל רחבי העולם לעלות לרגל לבית המקדש שלו אולם הם סירבו והמשיכו לעלות לרגל למיכה. 

דבר זה הכעיס את אברהה שהחליט לנקום מבית המקדש שבמיכה, ולהרוס אותו כדי לא ימצאו העולים לרגל אלא בית המקדש שלו שבתימן .

אברהה הכין צבא גדולכדי להילחם במיכה. אני כבר הייתי אחד נקודות הכוח בצבא הזה, כי החליט אברהה לנסוע לשם על הגב שלי, הוא התכוון שאישא אותו לשם, ואהרוס את הכעבה בגוף הענק שלי, הרבה עשיתי את זה באויבי אברהה .  

אני באמת לא הייתי מרוצה ממסע הזה, אבל לא יכולתי להבהיר להם שאני מסרב לנסוע איתם. בדרך שמעתי החיילים מדברים על מיכה ועל בני העם שלה ועל בית המקדש והכעבה ... הם אמרו כי אבי הנביאים אברהם עליו ברכה ושלום הוא אשר בנה את הכעבה, וכי בנו ישמעאל עזר לו בבניית הכעבה והמסגד שבאמצעו נבנתה הכעבה . מדברי החיילים ידעתי שלאברהם עליו השלום היו נפלאות רבות, וידעתי גם כן כי בני עמו של אברהם ניסו להבעיר אותו באש אלא שאללה ישתבח שמו הציל אותו .

אני ידעתי עוד כי הכעבה, היא ביתו של אללה, וכי היא בטוחה, אין לפגוע באנשים השוהים בה . אין לצוד את היונות או העופות שיורדים בה. הבנתי שהכעבה מקום כל כך בטוח , האנשים אוהבים אותה ומתגוננים בה . ידעתי מהחיילים שבני העם במיכה פחדו כששמעיו כי אני בדרכי להרוס עליהם את מקדשם ואת מולדתם .

החיילים היו שמחים מאוד לראות אותי על ראש הצבא, הרבה היו שרים ואומרים : לך גבור ... לך פיל של אברהה , אתה הפיל הגדול ביותר .

יום אחד לפני שנגיע למיכה שמענו את תגובתו של מנהיג מיכה עבד אל-מוטילבּ שאמר כשידע כי אנחנו בדרך להרוס את בית המקדש במיכה, הוא אמר : " לבית יש ריבון שיהגן עליו "

משפט זה הפחיד אותי, וגרם לי במיוחד לחשוב על זה . איך הרעיד אותי את המשפט הזה ... אני הפיל החזק שזורע את החורבן בכל עיר אני עובר בה, ולא משאיר בה בית או מבנה אלא שאני הורס אותו .

התגובה הזו הפחידה אותי, וחשתי שאני לא יכול ללכת. אני עייף מאוד. זו לא היתה התחושה שלי רק אלא כל הפילים, כל הסוסים, כל הגמלים ואפילו החיילים לא יכלו ללכת .

פתאום, לא יכולתי ללכת. עצרתי , כאילו רגלי נדבקו באדמה, אני לא יכול לזוז אפילו צעד אחד בכיוון של מיכה . הודרכה מנוחתו של אברהה ... הוא הורה לחיילים שיסובבו אותי לאחור בכיוון החזרה לתימן, אז יכולתי ללכת . סובבו אותי לכיוון של מיכה נדבקתי באדמה ולא יכולתי ללכת או לזוז . סובבו אותי ימינה יכולתי ללכת, סובבו אותי שמאלה יכולתי ללכת אלא כשהחזירוני לכיוון של מיכה לא יכולתי לזוז.

הם היכו אותי, משכו אותי  דחפו אותי אולם לא הייתי יכול ללכת. אני לא יכול ללכת, לא אלך למיכה, אני לא אהרוס את הכעבה תהיה התוצאה אשר תהיה .

לפתע, קרה דבר מוזר, ראיתי בעיני עופות  מכסים כל השמים, שררה עלטה, ולא יכולתי לדעת אם אני ער או בתוך חלום מכאיב!

 שמעתי את החיילים צורחים: אלה להקות ציפורים רוגמים באבני גוויל .

הציפורים המטירו עלינו אבנים, אולי הגודל שלהם לא יותר מגרעין של פולים או חיטה . האבן מהן יורדת על הפיל או הגמל הורגת אותו לאלתר. אם האבן יורד על איזה דבר או חפץ הוא חורב אותו .

הנה אני הפיל הענק והחזק ביותר מרעיד . בחיים שלי זרעתי החורבן בכל מקום אולם לא ראיתי חורבן כמו זה שאני רואה היום . הנה אני כורע ורואה אור בין הארץ לשמים ... האור הזה היה מסביב למיכה ... וראיתי את עבד אל-מוטליב מרחוק מקבל את פני בני עמו החוגגים בתבוסת הצבא של אברהה .

ושמעתי עבד אל- מוטליבּ מספר לאנשים על החלום שראה בלילה שלפני האירועים האלה, הוא אמר : ראיתי כאילו שלשלשת של כסף אחת קציה בארץ והקצה השנייה בשמים . ואחרי קצת זמן הפכה השלשלת לעץ ומאחד עליה ירד אור שבו דבקו כל האנשים בארץ .

השומעים אמרו לעבד אל-מוטילבּ כי זה הוא סימן שבנו עבד אללה יהיה לו בן שאחריו ילכו האנשים במזרח ובמערב ... הם בירכו אותו ושאלו: מה תקרא לו ?

הוא ענה : מוחמד כדי ישבחו אותו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ .

ועם הבשורה של הולדת מוחמד עליו ברכה ושלום היה הסוף שלי ושל אברהה וצבאו, ונשארה מיכה והכעבה כדי תהיה הקיבלה שלכיוונה מתפללים המוסלמים .

אללה ישתבח שמו אמר בקוראן הקדוש : " הלא ראיתָ מה עולל ריבונך לבעלי הפיל: * הן שׂם את מזימתם לאַל * ולהקות ציפורים שלח מעל, * לרוגמם באבני גוויל, * ועשה אותם כמוץ נֶאכל " (סורת הפיל ) .