הנביא מוחמד לא למד מהנזיר בוחיירה

הטענה שהנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום היה יושב עם הנזיר בוחירה ולומד ממנו.
המזרחן האנגלי בודלי מזכיר בספרו " החיים של מוחמד השליח" כי הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום היה יושב עם הנזיר בוחיר ולומד ממנו לזמן ארוך, הנזיר הזה המשיך לדבר עם הערבי הצעיר כאילו מדבר לאחד מחבריו, הנזיר דווח לו על אימונת ישוע עליו השלום והצביע על טפשות עבודת האלילים, והנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום הקשיב רב קשב לדבריו של האיש הזה.
במקום אחר בספרו של בודלי אמר: מוחמד היה חייב לקבל חלק זעיר של מדע, אלא שהוא קבל יותר מאשר כל תלמיד אחר, מוחמד היה מבלה את יומו בחדר השיעורים.
התגובה:
הטענה הזו לא תואמת להיסטוריה של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום, בנוסף שהעדות השכליות מכחישות את הטענה הזאת:
ראשית, לפי דעתם של כל ההיסטוריונים הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום לא ידע לקרוא ולכתוב, האם זה הגיוני שצעיר בגיל עשרים וארבע יכול להבין את העובדות של התורה ושל הברית החדשה במהלך נסיעה אחת, ולאחר מכן בגיל הארבעים יעשה את העובדות האלה להלכה אלוהית מושלמת? כמובן, דבר כזה נחשב ליציאה מגדר הרגיל, ואם לקחנו בחשבון את מידת היכולת אנושית, אז אנו יכולים לחשוב את זה לדבר בלתי אפשרי.   
שנית, הנסיעה של הנביא עליו בירכת אללה ושלום הית למטרות עיסקיות, הנסיעה הזאת לא לקחה – הלוך ושוב – יותר מארבעה חודשים. דבר ידוע הוא שישנם שתי נסיעות לשבט קוריש, נסיעת החורף לתימן ונסיעת הקיץ לסוריה, על פי הסדר הזה, זה לא היגיוני שהמדען הגדול ביותר בעולם לא יכול ללמוד את התורה והברית החדשה במהלך התקופה הקצרה הזאת, אז, איך יכול צעיר כמו הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום שאינו לא יודע לקרוא ולכתוב שלא נלווה אליו שום נזיר בנסיעתו ממכה לסוריה חוץ מבוחיירה שפגש אותו במקרה בדרך וישב עמו במשך כמה שעות.   
שלישית, הטקסטים ההיסטוריים מדגישים שאבו טאליב דודו של הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום היה רוצה מהנביא מוחמד עליו השלום להתלוות אליו לסוריה, בעוד שבצרה לא היתה סוף דרך אלא מקום מנוחה הממוקם על הדרך בין מכה לסוריה שלפעמים חלק מהשירות נעצרות בו למען נוח. אז, כיצד יכול הנביא ללמוד את התורה והברית חדשה במשך תקופת הנוח שלא עולה על כמה שעות?!, ואם הנחנו שאבו טאליב לקחת את הנביא לסוריה וחזרו לפני המועד הקבוע או שהנביא עליו השלום חזר למכה בהלווית אדם אחר, ההשערה הזו לא נכונה, מכוון שמטרת הנסיעה ומטרתו של אבו טאליב לא היתה האיזור בבצרה שממנה יכול הנביא עליו השלום לרכוש את הידע.   
רביעית, אם הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום למד על ידיו של הנזיר בבצרה, אז הדבר הזה עלול להיות רווח ומוסכם בקרב אנשי קוריש לאחר השיבה מהנסיעה, בנוסף לכך, הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום לא טען ביום אחד ואמר: הוי אנשים, אני לא יודע לקרוא ולכתוב בעוד שהשליחות שלו החילה במילה "קרוא" בידיעה כי לא שמענו באף אחד שאמר לנביא עליו השלום: " הוי מוחמד, אתה למדת בגיל שני עשרה בבצרה על ידיו של הנזיר בוחיירה ולמדת ממנו הרבה סודות אלוהיות, דבר ידוע הוא שקוריש האשים את הנביא מוחמד עליו השלום בהאשמות רבות ובדקו את הקוראן הקדוש עד שימצאו דבר כראיה נגד הנביא עליו השלום, אפילו שראו הנביא מוחמד עליו השלום יושב עם ביור נוצרי במרווה - מקום במכה - הם ניצלו את הדבר הזה ואמר שהנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום לוקח את ההוראות של דתו מהבחור הזה, הקוראן קדוש דיווח לנו על ההאשמה הזאת, אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בספרו הנשגב: " יודעים אנו כי הם אומרים, בשר ודם מלמד אותו. ואולם לשונו של האיש אשר אליו יכוונו בהלעיזם אינה ערבית, ואילו זה ניתַן בלשון ערבית צחה" (סורת הדבורה : 103), קצורו של הדבר, קוריש לא טען את זה בכלל הדבר שנחשב להוכחה שהמזרחנים הם אשר טענו את הטענה הזאת.