סלמאן אל-פאריסי

שוחר האמת

סלמאן אל-פאריסי גדל ליד העיר אספהן שבפרס ( איראן ), בכפר ג'י. אביו היה ראש הכפר, היה הוא העשיר ביותר ובעל הבית הגדול ביותר בכפר. בילדותו של סלמאן, אהב אותו אביו על פני כל האחרים. במשך הזמן, אהבתו לסלמאן גדלה מאוד והתעצמה עד שפחד לאבדו או שיקרה לו כל רע. לכן השאירו בבית, כאסיר, באותה דרך ששמרו אז על בנות צעירות. הוא הפך כה מסור לדתם האמגושית עד שהגיע לתפקיד הממונה על האש אותה עבדו. לאחר מכן נתקל הוא בקבוצת נוצרים, למד מהם על דתם והתנצר.

נאמר לו שהנצרות החלה וצמחה בשאם, אזור סוריה. באותו יום, לא שב לבית אביו אלא רק בשעת הלילה. הוא סיפר לאביו על פגישתו עם הנוצרים ועד כמה שהתרשם מדתם. אביו כעס וחשש שבנו יפרוש מדתם. אז הוא כלא אותו בבית וכבל את רגליו בשלשלאות. סלמאן הצליח להיחלץ מן השלשלאות, ובמסווה הצטרף לשיירה אל סוריה. הוא הופנה אל בישוף הכנסייה וסיפר לו על רצונו להתנצר ועל רצונו לשרתו, ללמוד ממנו ולהתפלל עימו.

הבישוף הסכים, אך מאוחר יותר גילה סלמאן שאותו בישוף היה מושחת. היה מצווה על מאמינים לתת את כספם לצדקה בהבטחתו להם ברכות והיה לוקח את הכסף לעצמו.

לאחר מות הבישוף, סלמאן המשיך בשירותיו לאדם שמילא את מקומו. הבישוף החדש היה נזיר מסור לעולם הבא העסוק בעבודת האל יום ולילה. סלמאן היה מאוד מסור לו ובילה בחברתו זמן רב. לאחר מותו, סלמאן התחבר למספר אישים נוצריים במוסול, ניסיביס ובמקומות אחרים. האחרון מביניהם סיפר לו על הופעתו של נביא מאדמות ערב, שיהיה ידוע בשם כנותו ויושרו, שלעולם לא ייקח צדקה לעצמו, אלא שהוא ייקבל לעצמו את המתנה , ובין כתפיו יש חותם הנבואה.

קבוצת סוחרים ערביים משבט קלב עברו דרך עמוריה, סלמאן ביקש מהם להסיע אותו עימם אל אדמות ערב תמורת הפרה שלו. הם נענו לו והוא שילם. כשהגיעו אל ואדי אל-ק'ורא, מקום בין מאדינה וסוריה, הם הפרו את הבטחתם ומכרוהו לאדם יהודי. סלמאן עבד לשירותו, אך לבסוף הוא נמכר לאחיינו של האיש שהשתייך לשבט בני ק'וראייד'ה. האחיין לקח אותו אל ית'ריב, שנודעה לאחר מכן אל-מאדינה,  עיר חורשות עצי תמר, בדיוק כפי שתארו אותה הנוצרים בעמוריה.

באותו זמן, הנביא עליו השלום הזמין את אנשי מכה לאיסלם. אך סלמאן לא שמע על כך דבר עקב מטלות העבדות הנוקשות שהוטלו עליו. כשהגיע הנביא עליו השלום אל ית'ריב לאחר הגירתו ממכה, סלמאן היה עובד על ראש עץ תמר השייך לאדונו. כשישב האדון מתחת לעץ, ניגש אליו אחיינו ואמר:" שאללה יכריז מלחמה בין האווס והח'זרג ( שני השבטים הערביים העיקריים בית'רב ) . נשבע אני באללה, שהם מתקבצים כעת בק'ובא לפגוש אדם שמגיע היום ממכה הטוען שהוא נביא". סלמאן התמלא בתחושת התרגשות מיד כששמע את המילים הללו והחל לרעוד בעוצמה רבה עד שחשש ליפול על אדונו. הוא ירד במהרה מן העץ ואמר לאחיין אדונו: " מה אמרת? חזור על הבשורה למעני... אדונו נכעס מאוד ונתן לו מכה נוראה. "מה זה עניינך? חזור לעבודתך!" הוא צעק. באותו ערב, סלמאן לקח כמה תמרים מאשר קטף, והלך אל המקום בו שהה הנביא עליו השלום. הוא ניגש אליו ואמר:" שמעתי שאתה אדם ישר ושעימך אנשים זרים ונזקקים. הנה משהו ממני כצדקה. רואה אני שאתה ראוי לה יותר מאחרים". הנביא עליו השלום נתן לחבריו לאכול אותם אך הוא עצמו לא אכל מהם. סלמאן אסף עוד תמרים, וכשהנביא עליו השלום עזב מק'ובא למאדינה, הוא שב אליו ואמר: "שמתי לב שלא אכלת מן הצדקה שנתתי, אך זוהי מתנה בשבילך". ממתנת התמרים הזו אכלו גם הנביא עליו השלום וגם חבריו."

הגינותו המפורשת של הנביא, עליו בירכת אללה ושלום, הייתה אחד המאפיינים שהובילו את סלמאן להאמין בו ולקבל את האיסלם. סלמאן שוחרר מעבדותו על-ידי הנביא עליו השלום, שהורה למאמיניו לסייע לו עד ששילם לאדונו היהודי סכום מותנה ושתל מספר מוסכם של שתלי עצי תמר בכדי להבטיח את חירותו של סלמאן. סלמאן לקח חלק חשוב במאבק צמחיתה של המדינה האיסלאמית. בקרב ח'נדק' (תעלה),  הוא הוכיח עצמו כממציא אסטרטגיות צבאיות. הוא הציע לחפור תעלה מסביב למאדינה בכדי להשאיר את צבא ק'ורייש מחוץ לה. כשאבּו- סוּפיאן, מנהיג המֵכּים, ראה את התעלה, אמר:" תכסיס זה לא הופעל על-ידי ערבים בעבר".

כמורה, ניתן היה להבחין בידיעתו המקיפה וחוכמתו הרבה. עלי בן אבי טאליבּ אמר עליו שהוא כמו החכם לוק'מאן. וקעבּ אל-אחבאר אמר: "סלמאן מלא בידע וחוכמה כים שאיננו מתייבש". סלמאן היה בעל ידע גם של כתבי קודש הנצרות וגם של הקוראן. בנוסף על ידיעתו המוקדמת מדת הזרתוסטרה. סלמאן, למעשה, תרגם חלק מן הקוראן לפרסית בחיי הנביא עליו השלום. כך היה הוא האדם הראשון שתרגם את הקוראן לשפה זרה.

עקב השפעת החינוך הנוקשה בו גדל, יכל  הוא בקלות להיות דמות בכירה בהשתרעותה של האימפריה הפרסית של זמנו.  חיפושו אחר האמת איכשהי הוביל אותו, אף לפני הופעת הנביא עליו השלום, לנטוש את חיי הנוחות והעושר ואפילו לסבול השפלת עבדות. על-פי חישוב מהימן נפטר הוא בשנה 35 לאחר היג'רה, בזמן הח'ליפות של עות'מאן בכטסיפחון.