(1)  השבטים במכה נהגו לפני האיסלאם לפאר עץ מיוחד שקראו לו ( זאת אנוואט ) , הם נהגו לתלות את כלי הנשק שלהם על העץ הזה , בירכו אותו וביקשו ממנו לברך אותם . באיסלאם זה נחשב למעשה בלתי מקובל , כי על האדם לבקש ברכה אך ורק מאלוהים .

(2)  אלה הם בני ישראל שביקשו מהנביא משה לעשות להם אלוה אחרי שעברו על כמה כפרים ששוכניהם לקחו לעצמם אלילים ונהגו לעבוד אותם . משׁה הנביא נזף בהם כדי שיחזרו בהם ממחשבה זו . אולם, כעבור זמן קצר ובהיותו בטור סיני , בפגישה עם אלוהים נודע למשה מפי אלוהים שהעם שלו עשה עגל מזהב והפכוהו לאל . הסיפור הזה נזכר בקוראן הקדוש : " בעלי הספר מבקשים כי תוריד אליהם ספר מן השמיים . ממשׁה דבר גדול מזה , באומרם , הראה לנו את אלוהים גלוי לעינינו . אז היכתה בהם סופת ברקים על כי היו בני עוולה . אחר עשו את העגל , אף כי כבר ניתנו להם המופתים הנהירים , ומחלנו על כף , ונתנו למשׁה סמכות ברורה " ( סורת הנשים : 153 ). דבר של העגל נזכר גם בקוראן בסורת אל-אעראף : " בני עמו של משׁה עשו בהיעדרו תבנית עגל מעדייהם, ולו קול געייה. הלא ראו כי לא ענה אותם דבר ולא הנחה אל הנתיב ! הם עשו אותו והיו בני עוולה * ואולם כאשר ניחמו על מעשיהם וראו כי תעו, אמרו , אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו , נלך לאבדן * כאשר חזר משׁה אל בני עמו כועס ומלא צער , אמר , הריעותם לעשות לאחר לכתי. האם קצרה רוחכם מלעמוד במצוות ריבונכם ? אז השליך את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו . אמר בן אמי , בני העם רדפוני וכמעט שהרגוני . אל תיתן לאויבים לשמוח לאידי , ואל תשימני עם קהל בני העוולה *  אמר משׁה , ריבוני , מחל לי ולאחי ופרוש רחמיךָ עלינו , כי אתה הרחום שברחומים * אלה אשר עשו את העגל , תשיגם חמת ריבונךָ ויושפלו בחיי העולם הזה , כי כך נגמול לבודי הבדיות * העושים רעה ואחר חוזרים בתשובה ומאמינים – לאחר כל זאת , ריבונךָ סולח ורחום " ( סורת אל-אעראף : 148 / 154). הסיפור של העגל נזכר גם בתנ''ך , אף כותבי התנ''ך יִחסו את עשיית העגל לנביא אהרון , אחיו של הנביא משׁה עליהם השלום . זה נמצא בספר שמות : " 1 וירא העם כי-בשש משה לרדת מן-ההר ויקהל העם על-אהרן ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה-היה לו. 2 ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי. 3 ויתפרקו כל-העם את-נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל-אהרן. 4 ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. 5 וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר. 6 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק. 7 וידבר יהוה אל-משה לך-רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים. 8 סרו מהר מן-הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו-לו ויזבחו-לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. 9 ויאמר יהוה אל-משה ראיתי את-העם הזה והנה עם-קשה-ערף הוא. 10 ועתה הניחה לי ויחר-אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. 11 ויחל משה את-פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה . 12 למה יאמרו מצרים לאמר פרעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על-הרעה לעמך. 13 זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את-זרעכם ככוכבי השמים וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם. 14 וינחם יהוה על-הרעה אשר דבר לעשות לעמו . 15 ויפן וירד משה מן-ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים. 16 והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על-הלחת. 17 וישמע יהושע את-קול העם ברעה ויאמר אל-משה קול מלחמה במחנה. 18 ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע. 19 ויהי כאשר קרב אל-המחנה וירא את-העגל ומחלת ויחר-אף משה וישלך מידו את-הלחת וישבר אתם תחת ההר. 20 ויקח את-העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר-דק ויזר על-פני המים וישק את-בני ישראל. 21 ויאמר משה אל-אהרן מה-עשה לך העם הזה כי-הבאת עליו חטאה גדלה. 22 ויאמר אהרן אל-יחר אף אדני אתה ידעת את-העם כי ברע הוא. 23 ויאמרו לי עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה-היה לו. 24 ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו-לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה. 25 וירא משה את-העם כי פרע הוא כי-פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. 26 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל-בני לוי. 27 ויאמר להם כה-אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש-חרבו על-ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש-את-אחיו ואיש את-רעהו ואיש את-קרבו. 28 ויעשו בני-לוי כדבר משה ויפל מן-העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. 29 ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה. 30 ויהי ממחרת ויאמר משה אל-העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל-יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם. 31 וישב משה אל-יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב. 32 ועתה אם-תשא חטאתם ואם-אין מחני נא מספרך אשר כתבת. 33 ויאמר יהוה אל-משה מי אשר חטא-לי אמחנו מספרי. 34 ועתה לך נחה את-העם אל אשר-דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם. 35 ויגף יהוה את-העם על אשר עשו את-העגל אשר עשה אהרן ". ברור לכל בר דעת שאשמה זו שיוחסה לאהרון היא בלתי מקובלת ובלתי סבורה , כי אהרון זה הוא נביא אלוהים , ואיך יבחר אלוהים בנביא האמור לעבוד לאלילים שאותם עשה בידו . זה בוודאי בלתי הוגן .