עולה על הדעת שהעמידה במבחן היא רק ברע, כשקורים דברים רעים כמו אסונות הטבע, ומחלות וכו'. נכון הוא שהעמידה במבחן היא בשני דברים: 1- עמידה במבחן בדברים רעים. 2- עמידה במבחן בדברים טובים. אללה ירומם ויתעלה הודיע על זה באומרו "סוף כל נפש לטעום את המוות, ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב, ואלינו תוחזרו". (סורת הנביאים: 35)

העמדיה במבחן שני סוגים:

1. הסוג הראשון. העמידה במבחן הסבלנות, וזה הסוג הרע. הוא המבחן שאללה בוחן בו את העבד שלו, האם יחזיק מעמד או לא. אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר: " עוד נעמידכם במבחנם של סכנות ורעב ואבדות ברכוש ובנפש וביבול. בשר טובות לעומדים בעוז רוח, אשר בפקוד אותם אסון, יגידו, אנו בידי אללה ואליו סופנו לשוב. כל אלה, יישא ריבונם את תפילותיו עליהם ואת רחמיו, והם המישרים לכת". (סורת הפרה: 155)

2.  הסוג השני. עמידה במבחן השבח. וזה הסוג הטוב.  בו אללה בוחן את העבד האם יודה לו, או לא. אללה מספר סיפור על שלמה עליו השלום "אז אמר האיש אשר בידיו דעת מן הספר, אני אביאו אליך כהרף עין. וכאשר ראה (שלמה) והנה (הכס) ניצב לידיו, אמר, זאת היא ברכת אללה אשר בורכתי בה למען נסותני אם אכיר טובה או אכפור. כל המודה, רק למען עצמו יודה, וכל הכופר, הנה ריבוני בלתי תלוי ונכבד". (סורת הנמלים: 40)

קורא יקר אתה צריך לדעת שהעמידה במבחן הטוב, כאשר אללה נותן לעבד הרבה דברים טובים -כסף, בריאות, ילדים- לא אומר שאללה אוהב אותו, ושהוא מרוצה ממנו. אללה סיפר על "קארון" :"קארון היה מבני עמו של משה, והוא התעמד בהם. הענקנו לו אוצרות אשר מפתוחתיהם לבדם יכריעו חבורת בעלי גוף. אמרו לו בני עמו, אל תעלוץ, כי אללה אינו אוהב את העלולצים....אז הבלענו באדמיה אותו ואת ביתו, ולא קמה לו כל עדת מושיעים מפני אללה, והוא לא נושע. (סיפור המעשה 76-81)

אללה נותן את החיים למי שהוא אוהב, ולמי שלא אוהב, בניגוד לעולם הבא שנותן רק למי שהוא אוהב. מפי סהל בן סעד, מִי יִתֵּן וְיִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי אללה, אמר: הנביא, יברכו אללה ויתן לו שלום, עבר על המקום "ד'י אל-חולייפה", וראה כבשה מתה ורגלה למעלה. הוא אמר: החושבים אתם שקל לבעל של הכבשה לראות אותה כך. אני נשבע במי שמחזיק את נשמתי, שהחיים יותר נחותים בשביל אללה מאלה של בעל כבשה זו בשבילו. ואם החיים שווים אצל אללה כנף של זבוב, הוא מעולם לא היה משקה בהם את הכופר טיפת מים.

גם, העמידה במבחן הרע אם העבד יש לו מחסור בכסף, בפרנסה, או מתים לו אנשים, אינה הוכחה על זה שאללה שונא אותו. אללה יתעלה מספר על איוב "פגעה בי צרה, ואתה הרחום שברחומים" (סורת הנביאים: 83).

- מוסעב בן סעד בן מאלכ, סיפר מפי אביו: אמרתי: הוי, שליח אללה. איזה אנשים מועמדים למבחנים יותר קשים? אמר: "הנביאים, אחריהם הדומים להם, ואחריהם הדומים להם. כל בן אדם מועמד למבחן לפי האמונה שלו. אם האמונה שלו חזקה, הועמד למבחן קשה, ואם אמנותו חלשה, יועמד למבחן על פי אמונתו. מבחנים לא עוזבים את העבד עד שיצעד על האדמה בלי שום עוון. (על פי סחיח בן חבאן)

-  מפי עבד אללה בן מוע'פל אמר שהוא עבר באישה זונה בימי הג'אהליה (לפני השליחות של הנביא מוחמד), והושיט את ידו ושיחק בה. היא אמרה: הפסק. אללה יתעלה הביא את האסלאם. הוא עזב אותה ונסע, והמשיך להסתכל אחורה עד שנכנס בקיר ונפצע בפניו, ואמר: הנניא בא וסיפרו לו את זה, הוא אמר: "אתה עבד שאללה רוצב טוב לך. אללה רצה לך טוב. אם אללה רוצה טוב לעבד הוא מעניש אותו מהר, ואם הוא רוצה בו רע לא מעניש אותו על העוון שלו, עד שהוא נענש עליו ביום הדין". (אלמוסתדרכ) והוא עליו השלום, אמר: בן אדם מועמד לבמחן בבריאות שלו, ובכסף שלו, ובילדים שלו, עד שהוא פוגש את אללה בלי עוון על גבו". (סחיח בן חבאן)

אין כמו אל גדול זה שעשה ממשברים ומבחנים אלה מתנות ומנחות שמגביהות את הדרגות, ושכרן גדול, ואללה מוחל בהן את העוונות, למי שסובל את זה וממתין לשכר מאללה, בלי כעס על מה שפגע בו. בן אל-קיים ז"ל אומר: אם קורה דבר לעבד משהו שהוא שונא, יש לו בזה שש סצינות:

סצינה ראשונה: הייחוד. כי אללה הוא שעשה אותו, רצה אותו, ברא אותו, ומה שאללה רוצה קורה, ומה שלא רוצה לא קורה.

סצינה שנייה: הצדק. הדין של אללה מתממש, והדין שלו תמיד צודק.

סצינה שלישית: רחמים. הרחמים של אללה גוברים על כעסו ונקמתו.

סצינה רביעית. דבר חכמה. חכמת אללה היא שקבעה זאת. והוא לא החליט את זה לשווא.

סצינה חמישית. התודות. תודות הן לאללה על כך על גוויניו.

סצינה שישית. העבדות. שהוא עבד גרידא, ושהוא צריך לקבל את הוראות אדונו, בהיותו העבד שלו. והאדון שלו שם אותו תחת פסקי דינו הגורליים, כמו שהוא נכנע לפסקי דינו בחיים. עבד זה נכנע לכל פסקי דין אלה.