התודות הן לאללה שאנחנו לו מודים, ובו נעזרים, וממנו מבקשים סליחות, וממנו מבקשים שיכוון אותנו לדרך הנכונה. אנו מבקשים עזרה מאללה כדי להתגבר על הרע שבתוכנו, והרע שבמעשינו. את מי שאללה מכוון לדרך הנכונה, אין מי שי יַסטה אותו ממנה, ומי שסוטה ממנה, אין מי שיחזיר אותו אליה. אני מעיד שאין אלוה מבלעדי אללה, אל אחד אין לו שותף, ואני מעיד שמוחמד הוא עבדו, ושליחו, עליו ועל צאצאיו, וחבריו התפילה והשלום עד יום הדין.

בענייני דת צריך לקבל מתוך רצון ולא להתנגד להם, כפי שאללה ציין: " כל השליח נותן לכם – אותו תיקחו, ואשר ימנע מכם – ממנו תימנעו. היו יראים את אללה, כי אללה עונש קשות" (סורת אל-חשר: 7).  וצריך להמשיך בהם, ואין לחשוב עליהם, במקום שאין בו לחשיבה כפי שאמר אללה: "אמור, אם אוהבים אתם את אללה, לכו אחרי, ואללה יאהבכם ויסלח לכם על חטאיכם" (סורת אל עמראן: 31).

השליח, עליו התפילה והשלום, ראה כי את מי שלא הולך בדרכו, הוא מתנגד לאמונה. הנביא עליו התפילה והשלום אומר: "אחד מכם לא נחשב למאמין עד שיתאים רצונו למה שבאתי עמו". גם אין להכניס מה שאינו מהדת לתוכה, ולשייך אותו אליה, כי זה אמור לסבך, ומתחיל דרכים רבות שירחיקו את העבד מהדרך האלוהית הנכונה. הדרך שאלוהיו, יתברך שמו, צייר לו. דבר שאמור להוביל אותו בסוף אל העונש של אללה. הנביא אומר: "מי שהכניס  בעניין שלנו (הדת) משהו שלא שייך לה, מסורב". (מסופר על ידי אלבוח'ארי)

יש הרבה אנשים השייכים לאסלאם, או שעושים מעשים מיוחדים, בענייני פולחן, מעשים שמנוגדים לצוואות הטובות של האסלאם. וגם יש אנשים שעושים מעשים שהם המציאו בעצמם שאין להם מקור בדת, מבקשים במעשה הזה את תאוות לבם, ונפשם, האומרת להם לעשות דברים רעים, היא שמצווה אותם. הם מגונים במעשים אלה, כפי שאללה אמר: "הראית את הלוקח לו את משוגת לבו לאל? האם עליך להשגיח עליו?" (אלפורקאן: 43).

שגיאות, וחידושים בדת אלו, אם הנזק שלהם נופל רק על האיש עצמו ולא מעבר למישהו אחר, זה היה דבר פשוט – למרות שאנחנו לא מאשרים אותם. אבל, שגיאות, וחידושים אלה, משפיעים על יתר המוסלמים הפשוטים, שמושפעים מהם, או אוהבים אותם. וחידושים אלה שהם כלי הרס לדת לאורך הטווח, יש להם, גם, תוצאות נגדיות אצל הבלתי מוסלמים. כאשר הם רואים התנהגות ומעשי כמה אנשים השייכים לאסלאם, במיוחד בענייני פולחן, ולמה שמתנגד להגיון, ומתנגד לעובדת האיחוד של האל, וטבע הבריאה.  הוא מתרחק מהאסלאם וחושב אותה כמו הדתות האחרות המבוססות על מיתוסים, ואי ההגיון. אנשים העושים מעשים, ושגיאות אלה שאין להם בסיס בדת, מחולקים לשלושה חלקים, הם:

• חלק ראשון: אנשים שמעשיהם מתוך אי ידיעה בענייני הדת. האסלאם לא פוטר אותם מזה. כי התרופה של הבורות היא לשאול, ולא שכל אחד יעשה כרצונו, ולפי תאוות נפשו. אללה אמר: " שאלו נא את בעלי דבר התוכחה, אם אינכם לא יודעים" (סורת הנביאים: 7).
• 
  

או שזה כתוצאה של חיקוי עיוור לקודמים. אנשים כמו אלה מעשיהם מגונים. אללה סיפר עליהם: "ואם יאמרו להם, נהגו על הדבר אשר הוריד אללה ממרומים, יגידו, לא! נלך רק בדרך אשר מצאנו את אבותינו הולכים בה. – ולו גם יקרא להם השטן לבוא אל עונשה של אש התבערה? (סורת לוקמאן: 21). קבוצה זו עם פולחנה הסותר לפסוקי אללה, נחשבת לסוטה מהדרך הישרה, ולא יעזור לה רוב תפילותיה. כי פולחן קטן המבוסס על הדבקות בדרך של הנביא, יותר טוב מהרבה תפילות המבוססות על סטייה ממעשי הנביא המובחר, עליו התפילה והשלום. אללה מספר על אנשים אלה: "עמלים מתייגעים, באש לוהטת נצלים" (סורת אל-ע'אשייה: 3-4).

• חלק שני: בעלי השאיפות, והאינטרסים החומריים בחיים, שטוב להם בורות האנשים בענייני דת, ומנצלים זאת כדי שירבו תומכיהם, למען להשיג את מטרותיהם, ושאיפותיהם, כדי להשיג מקומות טובים בחברה, ולעשות מזה כסף. אנשים אלה רחוקים מהדת בהרבה. והאסלאם, והמוסלמים מתכחשים להם. קבוצת אנשים זו הלבישה את האסלאם לבוש שלא שלו. היא השחיתה את יופיו על ידי החידושים שלה. הנביא עליו התפילה והשלום מספר עליה, ועל קבוצות דומות: "העבד הכי גרוע הוא שמחליף את הדת בחיים, העבד הכי גרוע הוא שמכניס לדת את הדברים שמעוררים חשדות".

• חלק שלישי: עוייני האסלאם שעושים הכל כדי להפיץ את החידושים שאין להם מקור בדת כדי לפזר את האומה המוסלמית,  ותומכים בהם, כספית, ומורלית, כדי להפיץ חידושים אלה. כתוצאה מזה יהיו כתות , וקבוצות מנוגדות לדרך האלוהית, שעוזבות את האמונה הנכונה, ובסוף מתנגשות כתוצאה לשוני שיש בינן, ולמקורות הרבים שיש להן. אוייבי האלסלאם ישיגו את המטרות שלהם, דרך הרחקת המוסלמים מדתם, ומאמונתם הנכונה, בדרך הכי זולה, ובהפסד הכי קטן.

חידושים והמצאות בדת הם ממעשי השטן וזממותיו. דרכם הוא משבש את האנשים עם דתם, כדי להרחיק אותם ממנה כלל. אבן עבאס מספר על מה שאללה אומר: "ואמרו, אל תיטשו את אליכם אל תיטשו את וד, סואע, יגות', יעוק, ולא את נסר" (סורת נוח: 23). אלה שמות של אנשים טובים מהאומה של נח, ואחרי שמתו, השטן ציווה את האומה שלהם שיעשו להם פסלים במקומות שבהם ישבו, וקראו להם בשמותיהם. והם עשו זאת. הם לא עבדו אותם עד שאנשים אלה מתו ונשכחו, והפסלים נעבדו. (מסופר על ידי אלבוח'ארי).

אבן אלקיים ז"ל, מספר על דרגות עבודת השטן אצל האדם, כדי להובילו לשולל: השטן רוצה לתפוס את האדם, בדרגה אחת משבע דרגות קשות אחת יותר מהשנייה. הוא לא יורד דרגה אחת קשה, לשנייה אלא אם הוא לא מצליח לתפוס אותו בה. דרגות אלה הן:

1. מכשול הכפירה באללה ובדת שלו, והכפירה במפגש עם אללה, ובתואריו השלמים, ובמה שסיפר השליח עליו. אם השטן מצליח לזכות בו בדרגה זו, אש שנאתו נכבית והוא נרגע. אם האדם ניצל. השטן מחכה לו בדרגה השנייה.

1. החידוש בדת הוא לחשוב בצורה שונה מהעובדה שבה שלח אללה את שליחיו, והוריד בה את ספרו הקדוש. או לעבוד את מה שלא ציווה אללה מעמדות, וציורים חדשים בדת, שהוא לא מקבל מהם שום דבר. תפיסת השטן לו בדרגת החידוש יותר קרובה ללבו, כי זה סותר את הדת ואת מה ששלח אללה את שליחו בו, בעל החידוש שלא חוזר בו, ואפילו קורא לאחרים ללכת בדרכו. כי החידוש מספר על אללה בלי ידיעה, וזו עויינות ברורה לדרך הנביא. החידושים מושכים את הקטן עד לגדול עד כדי שבעל החידוש עוזב את הדת, כמו שמוציאים שערה מבצק. את המעשים הרעים של החידושים יודעים רק בעלי שכל, ואם יצילו מדרגה זו, בעזרת אור דרך הנביא, ויעקבו אחרי מה שעשו הקודמים המובחרים מחברי הנביא, ואלה שבאו אחריהם. השטן יחפש אותם בדרגה שאחריה.

1. עוון גדול. אם הצליח השטן לתפוס את האדם בדרגה זו, ישבח את המעשים הרעים בעיניו, ואולי יביא אותו לומר, או השמיע לו מילה שתמיד הוליך בה לשולל את הבריות, באומרו: עוון אחד לא יזיק עם איחוד האל. ועוון אחד לא יזיק עם פוליתיאיזם טוב. אם האדם ניצל מדרגה זו, השטן יבקש אותו בדרגה הבאה.

1. עוון קטן. השטן עושה הביא את האדם לזלזל בו, באומרו: אין עליך אם תתרחק מעוון גדול, ותעשה עוון קטן. הלא ידעת כי הוא מכופר על ידי ההתרחקות מעוון גדול, ובמעשים טובים. הוא (השטן) ממשיך להמעיט לו מחשיבות העוון עד שימשיך לעשות אותו. אחר כך עושה העוון הגדול המפחד מאללה, ומתחרט על מעשיו, יהיה במצב הרבה יותר טוב ממנו. כי הנחישות לעשות אותו עוון נחשב למעשה יותר גרוע מהעוון עצמו. אין עוון גדול אם יש חרטה, ובקשת סליחות. ואין עוון קטן עם הנחישות לעשותו. הנביא אומר: "תיזהרו מהזלזול בעוון, כמו קבוצה של אנשים שירדו לוואדי וכל אחד מהם הביא ענף, עד שבישלו את הלחם שלהם. הזלזול בעוון מוביל את העושים אותו לגיהנום. ואם הוא ניצל מהמכשול הזה על ידי שמירה, ויבקוש מתמיד לסליחות מאללה, ועשיית טוב אחרי עשיית הרע. השטן יבקש אותו בדרגה שאחריה.

1. דברים מותרים. הם שאין רע בלעשותם, ומי שעושה אותם מתעסק בהם, ושוכח להרבות במעשים טובים. הוא אחר כך מזניח את מעשי הנביא, עד שהוא מזניח לעשות את החובות. אם האדם ניצל מדרגה זו דרך ידיעתו ערך התפילות, והרביית מעשים טובים. השטן יחכה לו בדרגה שאחריה.

1. השטן מצווה לאדם לעשות את המעשים המועדפים בפולחן, ומראה לו את הטוב שבהם, כדי להעסיק אותו בהם, ולהרחיק אותו מדברים הרבה טובים מהם, ויותר רווחיים לו. השטן נכשל להפסידו את מקור הטוב, ומבקש להפסידו את השלמות שבו, ואת דרגותיו הגבוהות. הוא מעסיק אותו במה שמועדף על מה שנשאר לו.

הדבר הכי חשוב שנכנס למדור החידוישם בדת הוא לומר שהנביא אמר מה שהוא לא כן אמר. הנביא מאוד הזהיר מזה, ואמר: "מי שמשקר עלי, לא כמו שמשקר על מישהו. מי שמשקר עלי בכוונה, המקום שלו בגיהנום שמור".

חבר הנביא הגדול, עבדוללה בן מסעוד אומר: (תלכו אחרי, ולא תחדשו, כבר הוספקתם). אין כמו משפט מליצי זה. כל מי שיש לו שכל צריך לחשוב עליו, ולהרהר בו. כי יש במעשי הנביא ודבריו, ומעשיו הקבועים, תחליף לחידושים בדת. הנביא אמר: "לכל מעשה כוח, ולכל כוח חולשה. ומי שפניו אל מעשיו הגיע אל הדרך הישרה, ומי שפניו למשהו אחר, הלך לאיבוד". (סחיח בן ח'וזיימא).