אבו הורירה ירצהו אללה סיפר כי איש עיוור בא  לנביא מוחמד  עליו ברכה ושלום ואמר " הוי שליח אללה, אין לי אף אחד שידריך אותי למסגד, ואני מבקש רשות ממך לקיים את התפילה בבית. אז, הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום הרשה לו. אלא שבעוד שהאיש מתכוון לעזוב את המקום, הנביא מוחמד עליו השלום קרא לו בחזרה, ושאל אותו: " האם אתה שומע קולו של הקורא לתפילה (המואזן)? הוא השיב בחיוב. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום הורה לו להיענות  ולקיים את התפילה במסגד.

אבו הורירה ירצהו אללה סיפר כי הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר, " אני נשבע באללה, לפעמים חשבתי לתת צווים לאסוף עצי- הסקה, ולאחר מכן לקיים את התפילה ולמנות אימאם להוביל את התפילה, ולאחר מכן ללכת לבתיהם של אלה שלא באים לקיים את התפילה במסגד ולהצית את הבתים שלהם.

יתברר מהחדית'ים של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום כי קיום התפילה במסגד היא דבר חובה באיסלאם, אלא אם יש תירוץ מתקבל על הדעת, כמו שיש מחלה שמונעת את האדם המוסלמי מהליכה למסגד, או עיוור שאין לו אף אחד שידריך אותו למסגד.

עבדאללה בן עומר סיפר כי הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר: "תפילה בציבור טובה מתפילתו של האדם לבדו בזה עשרים ושבע דרגות".