הבה נבהיר עכשיו איך משפיעה האימונה במונותאיזם על חיי האדם, ולמה ייכשלו כל הלא מאמינים במילה הזאת.

1-              אי אפשר שיהיה המאמין במלה הזאת צר אופק, הוא מאמין בבורא את השמים ואת הארץ, המולך במזרח ובמערב, רבונו של העולם הזה מפרנסם ומגדלם. אחרי האימונה הזאת אינו רואה שום פלא בעולם, כי הכל אשר בו הוא שלו ורק שלו, ואין בעולם הזה דבר הקם בפניו, ומתגרה בו. הוא רחב אפקים, אין מציר עליו דבר כמו שלא מציר גבר שאללה מולך בו. זהו הדבר שאי אפשר לאיש אומר באלים רבים לזכות בו, והוא מאמין שתכונות האדם החסרות והמוגבלות נמצאות באללה, או שלא מכיר באללה בעיקר.

2-              האימונה במלה הזאת מייצרת באדם כבוד נפש מסויים שאין כמוהו. יודע שאללה האחד, הוא הבעל האמיתי לכל הכוחות אשר בעולם, רק הוא המזיק והמועיל, הוא לבדו בעל הממשל והשלטון. הידיעה הוודאית הזאת מספיקה לו על מי הוא אחר מאללה, תולשת מלבו את הפחד מאף אחד זולת אללה, לא משפיל ראשו בפני מישהו מן הבריות, ואינו מתחנן אליו, אינו פוחד מגאונותו וגדולתו. אי אפשר למצוא תכונה כזאת אצל בן אדם לא מאמין במלה הזאת. השותפות והכפירה מכריחים האדם להשפיל את ראשו למי שהוא מן הבריות, ויראה בו יכול להביא אליו התועלת והצרות, יפחיד אותו ויתלה בו תקוותיו.

3-              בו בזמן, כלומר בגאונות ויוקרת הנפש, האימונה במלה הזאת יוצרות את הצניעות באדם, מי שאומר אין אלוה מבלעדי אללה, אי אפשר שיהיה מתגאה, והשטן של המרמה ימשיך להנפיח אותו, יעשה ממנו מתגאה בכוחו וכשרונו. הוא יכול לגזול את זה ממנו כאשר ירצה. אבל האדם הבלתי מאמין ביישותו של אללה, אם תהיה לו טובה, יתגאה בעצמו, כי חושב שהטובה הזאת תוצאה למאמציו הוא או כשרונו, גם כן המשתף יחוש בגאונות כאשר יזכה בחסד מחסדי העולם, חושב שיש לו על איליו סימן, אף אחד זולתו לא יזכה בו.

4-              המאמין במלה הזאת, יודע בוודאות, שהדרך שיצליח בו בחייו היא המעשים הטובים וייקור את נפשו. הוא מאמין באל העשיר הנכבד הצודק אשר אף אחד אין לו קשר בו, ואין לאף אחד קשר או כוח באלוהיתו. אבל המשתפים והכופרים הם שמבלים את חייהם בתקוות שווא. מהם שאומרים: בן אללה נהפך למפדה את רשעים שלנו, אצל אביו, ומהם שאומרים: אנחנו בני אלוהים ואבותיו על כן לא יענה אותנו ברשעינו, ומהם האומרים: אנחנו נשווע אצל אלוהים בגדולים והמיושרים שבקרבנו, ומהם מי יעלה את הנדרים והקורבנים אל איליו, טוען שבזה יזכה ברשיון לעשות כאשר רצונו. כל האימנות המושחתות האלו והדומים להן, עודם דוחסים את האנשים האלה בבוץ של העוולים והמרדנות, והם משתעשעים - בהשענם עליהם- לנקות את עצמם ותקון מעשיהם. אבל הבלתי מאמינים שאינם חושבים בעיקר שיש בורא מעל הכל, ישאל אותם על מעשיהם, ויגמול להם בעדה, אם רע ברע ואם טוב בטוב. הם חושבים כי הם חופשיים בעולם הזה, אף חוק מלמעלה אינו גובל אותם, אך הם הולכים אחרי התאוות שלהם .

5-              המתחשב במלה הז, לא יחדרו הייאוש והתסכול ללבו בשום פנים ואופן, הוא מאמין בבעלם של כל אוצרות השמים והארץ, אשר חסדיו ואותותיו אינם ספורים וכוחותיו לא נאמדים. המצב הזה מביא האדם למצב של שלווה בלתי רגילה, שתמלא אותו שכינה ותקווה, אפילו אם יועלב בעולם הזה ויודח מכל הדלתות, וצרו עליו דרכי המחייה, העין של אללה לא תרפה מלתמוך בו, ולהפיץ אותו. זה יאיץ בו להמשיך במאמצים תכופים נשען על אללה. שואב ממנו את העזרה. הרגיעה הלבבית והשלווה הרוחנית הזאת, אי אפשר שתהינה קיימות ללא אימונת האיחוד, בעוד לבבות הכופרים ועובדי האלילים תהיינה חלשות, כי הן נשענות על הכוחות המוגבלות, כאשר ייתקלו בצרות, במהירות ישלטו בהם היאוש והתסכול, ולפעמים יוביל אותם את זה  להתאבדות.

6-              האימונה במלה הזאת תגדל את האדם על האיתנות והאמיצות, הסבלנות, היציבות והסמכות ככוח עצום, כאשר יבצע את מירב הדברים בעולם למען השבעת רצונו של אללה, יהיה בטוח כי אחריו כוח המולך את השמים ואת הארץ, מחזקת אותו, ותומכת בו בכל השלבים. על כן, יציבותו ואיתנותו שישאוב מהדמוי הזה, לא יהיו פחותים מיציבות ההר והשתרשותו ואיתנותו, עד כדי שאיזה אסון בעולם, וכוח מכוחותיה הנוגדים, לא יכולים למנוע ממנו לעשות מה שהוא גמר אומר לעשייתו. אז איך אפשר שתהיה לכפירה ועבודת אלילים כוח חזקה ויציבה כזו.

7-              המלה הזאת מעודדת את האדם וממלאת לבו בנועזות, כי יש שני דברים ירפו את האדם ויעשו ממנו פחדן: אהבתו לעצמו, לכסף, ולמשפחה, או האימונה שישנם אלוה אחר מבלעדי אללה ימית את בן האדם, וביכולתו להרחיק את המוות ממנו באיזו תחבולת, אימונתו של בן האדם באמירת "אין אלוה מבלעדי אללה" שולפת מלבו של האדם שתי הסיבות האלה, ומטהרת אותו כליל. שולפת את הראשונה כאשר תעשה ממנו מאמין ומוודה שאללה הוא המולך היחיד לעצמו ולהונו, ויש לו נכונות להקריב בשבילו את כל היקר והזול, והשנייה מביאה את האדם להבין כי הוא אשר אין אחד – בן אדם או בעל חיים, פצצה או תותח, חרב או אבן- או עץ אינם יכולים לשלול את החיים  ממנו, אבל היכול לעשות את זה הוא אללה לבדו. הוא קבע למותו של כל בן אדם מועד קבוע, לא יכולים כל הכוחות בעולם להקדים אותו, לשם כך לא יהיה בעולם אמיץ לב ונועז ממי שיאמין באללה המתנשא לבדו, לא יפחידו אותו או יעמדו בפניו התקדמות הצבאות, החרבים הנשלפים, מטר היריות או הפצצות, מפני שכאשר נגש למלחמת קדש, ינצח כוח יותר חזקה מכוחותיו בעשרות פעמים, הכוחות האלו אינן נזדמנות לעובדי האלילים והכופרים, אשר חושבים שהרוחות שלהם הם יקרי היקרים שלהם, וחושבים שהמוות יבוא בהתקדמות האוייב ויתרחק בפניית האויב את עורפו?!

8-              האמונה ב"אין אלוה מבלעדי אללה", מעלה את ערכו של האדם ומביאה אותו לשביעת רצון שלמה, מטהרת את לבו מטמאות תאוות הפצע והרעבתנות, הקנאה, השפלות, המרמה, וכל התכונות המכוערות וההרגשות הנשפלות האחרות. אינו חושב שכדי להצליח עליו ללכת בדרכים זדונים ובלתי חוקיים על כן חושב שהפרנסה בידו של אללה לבדו ירבה למי שירצה, ויקציב למי שירצה. הכוח, הפרסומת, השלטון והגבורה, כולם בידי אללה לבדו, יתן מהם למי שירצה לפי חוכמתו, וכל מה שעל האדם לעשות הוא ההשתדלות החוקית ככל האפשר, הנצחון וההפסד הינם בידו אללה. אין נותן למה שהוא אסר ואין אוסר למה שהוא נתן. הכופרים ועובדי האלילים, חושבים שהצלחתם או הפסדם מצטמצמים אך ורק בעזרת הכוחות החילוניים או בניגוד להם, כי הם עבדים לתאוות הפצע והרעבתנות, אינם בושים מהצלחתם בשוחד,החניפה,הזממה ושאר האמצעים הזדונים האחרים, הם מקנאים באחרים על הצלחתם, באים בכל התחבולות, חוקיות או לא חוקיות, ובכל שחצנות להפיל מקונאיהם ומי שנוגדים להם.

9-              החשוב מכל וצריך לציין בו בנידון זה, הוא שהאימונה ב"אין אלוה מבלעדי אללה" עושה את האדם מחזיק בחוק של אללה ושומר עליו. בשל המילה הזאת המאמין יודע בוודאות, שאללה יודע את הכול, וקרוב מאוד ממנו, ואם עשה משהו בחשכת הליל או כאשר יהיה לבדו, אללה יודע את זה כולו, וכאשר יהרהר בלבו על דבר לא יפה, אללה יודע בו גם כן, ואם היה ביכולתו להעלים מעשיו מכל האנשים בעולם, ואינו יכול לברוח מאכזריותו של מישהו, אינו יכול לברוח מאללה. ככל שתשתרש האימונה הזאת במוחו של בן האדם, יהיה בדרך של דיני אללה ועושה לפי גבולותם. אינו מעיז לעשות מה שאללה אסר עליו, ימהר לטובות ויעשה לפי צוואות אללה, ולו בחשיכת הליל או כאשר יהיה לבדו ואין אדם עמו, יש עמו משטרה אינה מרפה ממנו לעולם, יראה תמיד מולו בית המשפט העליון ההוא שאינו יכול להימלט ממעגל חשבונו. לכן הוא עשה את האימונה ב"אין אלוה מבלעדי אללה" התנאי הראשון והחשוב, כדי שיהיה מוסלמי, כי המוסלמי כפי שהראינו לך במאמר קודם של התיזה הזאת, הוא העבד הנשמע ההולך בעקבות אללה המתנשא, ואי אפשר שיהיה נשמע והולך בדרכו של אללה, אך ורק כאשר יאמין בלבו שאין אלוה מבלעדי אללה.

האימונה ב"אין אלוה מבלעדי אללה" היא הבסיס החשוב והיסודי בהוראותיו של הנביא מוחמד, היא מרכזו של האיסלאם ומקורו ומעיין כוחו, יכל ששאר האימונות קמות על אותו היסוד, ושואבות את כוחן ממנו, אך אם היסוד הזה יימחה ממקומו לא יישאר מאומה מן האיסלאם.