התקרבות המוות

בחודש צַ'פַר ( לפי הספירה האסלאמית ) בשנה ה- 11 להגירה יצא הנביא מוחמד עליו השלום לאזור אוחוד – היכן שנקברו השהידים המוסלמים שנפלו בקרב אוחוד כנגד הכופרים – בהגיעו למקום התפלל הנביא מוחמד על נשמות השהידים, והוא נראה הנביא כאילו בא להיפרד מהם, מהחיים ומהמתים בו זמנית .

ביום ה- 29 לחודש ספר , הנביא מוחמד עליו השלום הזמין אליו את המשרת שלו ( אבו מווָיְהִבָּה ) ואמר לו : שמע אבו מוויהבה , בוא איתי , כי אלוהים ציווה עלי להתפלל למען שיסלח לכל המתים הקבורים בבקיע [1].

בהגיעו למקום אמר הנביא מוחמד עליו השלום : שלום עליכם שוכני הקברות , כולי תקווה שחייכם מעבר למוות טובים יותר מחיי האנשים בעולם הזה , הוי מתים , הנה הם פתויי החיים באים ומתקרבים כליל מסתער, והם הופכים לרעים מדי יום .

אחר כך אמר הנביא עליו השלום לאבו מוויהבה : הוי אבו מוויהבה, אלוהים העמיד אותי בפני בררה לבחור בין אוצרות העולם הזה וחיי נצח לבין הפגישה עמו וגן עדן . אבו מוויהבּה הבין מדברי הנביא מוחמד עליו השלום שהוא עומד למות, אז הוא מיהר ואמר: אנא, נביא אלוהים אל תעזוב אותנו, ובחור בעולם הזה !

הנביא מוחמד הגיב לו באומרו : כבר בחרתי בפגישת אלוהים ובגן עדן ... אחר כך ירד הנביא עליו השלום מהבקיע אחרי שהתפלל למען המתים . בדרך חזרה חש כאב ראש, ועלה חומו עד שהורגש מעל התחבושת שחבש על מצחו . 

כשנכנס הנביא עליו השלום לביתו מצא את הגברת עאאישה סובלת גם היא מכאב ראש, ואומרת בחולשה, אוי לי מכאב הראש הזה, הנביא עליו השלום אמר לה אוי לי עאאישה מכאב הראש .

הנביא עליו השלום רצה לרמוז לעאאישה על התקרבות מותו, וכי רצונו שהיא תרחץ אותו ותעטף אותו בתכריכים אחרי פטירתו, הוא צחק ואמר לה : את יודעת עאאישה , שאם תמותי אני ארחץ אותך, אעטוף אותך בתכריכים, אתפלל עליך תפילת המת ואקבור אותך  בעצמי .

הגברת עאאישה לא הבינה את דבריו כהלכה , ואמרה בצחוק : אני נשבעת באלוהים שכשתחזור מההלוויה תשכח ממני ותשא לך אישה אחרת בבית שלי . תגובה זו של עאאישה באה משתי סיבות הראשונה היא קנאת הנשים והשנייה נסיונה להקל על הנביא את כאב ראשו לאחר שסיפר לה שהוא סובל יותר ממנה בכאב הראש . הנביא עליו השלום חייך לעאאישה וצחק מדבריה .

הנביא עליו השלום חלה כ- 14 ימים לפני הפטירה, מתוכם 11 ימים שבהם התפלל בראש המאמינים במסגד .

כשהרגיש הנביא מוחמד עליו השלום ששעתו מתקרבת וכאבו עז, שאל את נשותיו היכן יהיה מחר, הכוונה מתי הוא יהיה בבית עאאישה האהובה עליו מבין כל נשותיו. ולמרות שהנביא נהג בהגינות כלפי כל נשותיו אלא שלבו אהב את עאאישה יותר מכל . ועל כן הרשו לו נשותיו לשהות בבית עאאישה בימיו האחרונים, בכך הוא הלך לביתה בשבוע האחרון לחייו עד שהלך לעולמו .

הנביא מוחמד עליו השלום נהג תמיד לשים את ידו לכאב, ולקרוא פסוקים נבחרים מהקוראן . בימיו האחרונים, לא יכל לעשות כל, ואישתו עאאישה עשתה זאת במקומו .   

ביום רביעי, חמשה ימים לפני פטירתו עלה חום גופו, והכאב גבר עליו עד שאיבד את הכרתו, וכשהתעורר ביקש שירחצו אותו במים על מנת שיקום וידבר אל האנשים. לאחר שרחצו אותו הנביא חש בהקלה, הוא חבש תחבושת לראשו, נכנס למסגד ונאם במתפללים באומרו: כשהפכו היהודים והנוצרים את קברי נביאיהם למקומות תפילה, הכעיסו את אלוהים, והוא קילל אותם .

כוונתו של הנביא עליו השלום לאסור על המתפללים להפוך את קברו למסגד, ולמקום תפילה במקום מסגדי אלוהים .

באחד הימים ישבו קבוצה של אל- אנצאר (ילידי אל-מדינה) ובכו כשנזכרו בנביא מוחמד עליו השלום . אבו בכר ועבאס בן עבד אל-מוטלבּ עליהם ברכת אלוהים עברו מהמקום, וראו את המתרחש, ושאלו : מה פּשׁר בכיים ?

ענו להם : נזכרנו בנביא מוחמד עליו השלום .

אבו בקר עליו ברכת אלוהים הלך לנביא עליו השלום וסיפר לו את שהתרחש . הנביא מוחמד שאהב את אל-אנצאר קם ממקומו, התאמץ ויצא אל המסגד, עלה לבמה בפעם האחרונה בחייו ואמר: מוסלמים יקרים, הריני מצווה עליכם להטיב עם אל-אנצאר, כי הם נחשבים לחלק ממני, את שעליהם עשו, ונותר מה שמגיע להם. צוואתי היא שתקבלו ממטיביהם ותתעלמו מחסרונותיהם .

באותו נאום אחרון , בו הטיף הנביא לעמו רמז להם ששעתו מתקרבת באומרו : אלוהים העמיד בן אדם בפני שתיים, הבחירה הראשונה החיים בכל שבהם, והבחירה השנייה היא העולם הבא לצידי אלוהים , ואדם זה בחר בשנייה .

כאשר שמע אבו בקר את דברי הנביא עליו השלום פרץ בבכי ואמר: נביא אלוהים , אמהותנו ואבותנו כפרתך .

חבריו שעמדו איתו התפלאו מדבריו, אך רק אחר כמה ימים הבינו שהאדם שעמד בפני הבחירה הוא בעצמו הנביא מוחמד עליו השלום .

הנביא מוחמד עליו השלום שמע את תגובת אבו בכר ואמר : לאט לאט אבו בכר, ואז הצביע הנביא אל חבריו ואמר: סגרו את כל הדלתות המובילות אל המסגד חוץ מדלתו של אבי בכר, כי אינני מכיר חבר יותר טוב ממנו, ואילו יכולתי לבחור במלווה איתי הייתי בוחר בו, אך רק רעות, אחווה ואמונה בינינו שאלוהים יפגיש בינינו אצלו .