החרפת מצבו הבריאותי של הנביא מוחמד

ביום חמישי, ארבעה ימים לפני מותו, החריף מצבו הבריאותי של הנביא מוחמד עליו השלום . ובכל פעם שהוזכר יום חמישי, בכה אבן עבאס ואמר: יום חמישי, ומהו יום חמישי? כאשר החריף מצבו של הנביא, אמר לאנשים : "בואו אכתוב לכם דבר שבעקבותיו לא תלכו לאיבוד לעולם זה הוא הקוראן הקדוש " . ובבית הנביא ישבו גברים מביניהם עומר בן אל-ח'טאבּ שאמר : מצבו של הנביא מוחמד מחמיר, ויש לכם את הקוראן, הסתפקו בדברי האלוהים . ואילו האנשים בבית התווכחו ורבו ביניהם, כי רבים אמרו תנו לנביא נייר לכתוב עליו ואחרים תמכו בדברי עומר. וכאשר גברו וויכוחיהם, אמר הנביא : עזבו אותי .

יש לציין כי המחלוקת הזו התפשטה בקרב המוסלמים כי נהגו שהנביא מוחמד – מנהיג האומה – הוא אשר מוביל אותם , ובשעה זו הם בקשו שימליץ להם על מה לעשות בזמן שבו הוא חולה , ולא יכול למלא את תפקידו כמנהיג ואימאם .

ביום הזה ציווה הנביא מוחמד על המוסלמים להוציא את הכופרים מאי ערב ולהרשות למשלחות במה שהרשה להם הנביא .

ולמרות כאביו של הנביא ומחלתו שהתגברה, הוא המשיך להתפלל  במסגד בראש המתפללים עד לאותו יום חמישי לפני מותו בארבעה ימים, באותו יום התפלל הנביא בראש המתפללים את תפילת ערבית וקרא את סורת אל-מורסלאת ( המשולחות ) .

כאשר שכב הנביא מוחמד תפילת אלוהים עליו וזכרונו לברכה אצל אישתו הגברת עאאישה הגיע לאוזניו קולו של בילאל בן רבּאח הקורא לתפילה : אללה אכּבר... אלוהים הוא הגדול ... וכשהסתיימה הקריאה, הביט הנביא בגברת עאאישה ואמר :
" שפכו מים במרחץ." וכך נעשה, עד שהתקרב הנביא לרחוץ ואז איבד את הכרתו. כשהתעורר הנביא שאל : " האם התפללו האנשים?" והשיבו לו האנשים בבית שלא היה הדבר, כי חיכו לו. ואז חזר הנביא וביקש למלא לו את המרחץ במים . והם מילאו את רצונו בפעם השנייה והשלישית, ובכל פעם הוא התעלף כאשר היה קם להתרחץ. 

וכך לא יכל הנביא עליו השלום להתרחץ ואמר : צוו על אבו בכר להתפלל בראש המתפללים. כאשר נודע לעאאישה בתו של אבו בכר דבר בקשתו של הנביא, חששה שמא יתבשרו האנשים לרעה מאביה, כי הוא נהג לבכות בתפילה , היא ניסתה רבות להניא את הנביא מדעתו .  אך הנביא עמד בתוקף על דבריו שאבו בכר יתפלל בראש המתפללים. וציווה שנית שאבו בכר יעשה זאת .

הגברת עאאישה ידעה שאין לה ברירה חוץ מלבקש מחפסה אשתו של הנביא לומר לו: "אבו בכר הינו וכאשר יעמוד במקומך, האנשים יסרבו לשמוע בקולו . צווה שעומר יתפלל בראש האנשים ולא הוא ."

ואז הנביא תיאר אותן באומרו: אוה ... אתן חברות יוסף ( רמז לנשים שניסו לפתות את הנביא יוסף עליו השלום ) . וציווה בשלישית שאבו בכר יעמוד בראש המתפללים.

עבדאללה בן זמעא בן אלאסווד –אחיה של סוודא בת זמעה אשתו של הנביא , היה בביתו של הנביא כאשר התרחשו הדברים . וכאשר יצא מבית הנביא, זימן אותו בילאל לתפילה ואמר: צוו על אחד הגברים לעמוד בראש המתפללים . ואבו בכר לא נכח אז. עבדאללה מצא אך ורק את עומר בן אל-ח'טאבּ ואמר לו: קום עומר והתפלל בראש המתפללים. וכאשר עמד עומר וקרא לתפילה באומרו אלוהים גדול ..... אללה אקבר, שמע את קולו הנביא מוחמד אשר שאל : איפה אבו בכר? אלוהים יסרב לזאת וגם המוסלמים . אלוהים יסרב לזאת וגם המוסלמים.

ביום ראשון, הרגיש הנביא הקלה במצבו, ויצא לתפילת הצהריים כאשר נתמך בשני גברים וגרר את רגליו בכבדות. ואבו בכר מתפלל בראש המתפללים . כאשר ראה אבו בכר את הנביא מתקרב, רצה לזוז ולתת לו את מקומו, אך הנביא סימן לו להמשיך במעשיו וישב לצידו משמאל, וכך התפלל הנביא בראש המתפללים כשהוא בישיבה ואבו בכר בעמידה. אבו בכר למד מתפילת הנביא והאנשים חזרו על תפילתו של אבו בכר.

סימני פרידתו של הנביא מהחיים הורגשו מוקדם כאשר שלח הנביא את מועאד' לתימן ואמר לו: מועאד', אתה עלול לא לפגוש אותי אחרי שנה זו.

בעלייה לרגל האחרונה "חוג'את אלוואדאע" עליית הפרידה, ביום ערפה, אמר הנביא: אנשים, הקשיבו לדבריי, אני עלול לא לפגוש אותכם אחרי שנה זו בעמדה זו. הוא אמר עוד: למדו ממני את מנהגיכם, כי עלול אני לא לעלות לרגל אחרי שנה זו. ואז השרה עליו אלוהים את סורת אלנסר בימי טקס העלייה לרגל ואז ידע הנביא שזוהי הפרידה ושנפשו נפרדת מהעולם הזה .

סורת אל- נסר ( הניצחון )

בשם אלוהים הרחמן והרחים

" כאשר יבוא הניצחון מעם אלוהים והפתיחה (1) וכאשר תראה האנשים מצטרפים בגדודים לדת אלוהים (2) אז שַׁבּח והלל את ריבונךָ ובקש מחילה, כי רוצה הוא בתשובת עבדיו (3)" .

הסורה הזו היא מספר 110 בקוראן הקדוש , היא מציינת את חזרת הנביא עליו השלום לעיר מולדתו ( מכה ) . ליום ההוא נקרא בשם אל–  פתח ( הפתיחה ) כי בו פתח הנביא עליו השלום ונכנס לעיר הזו עם מאמיניו ללא לחימה , ללא התנגדות וללא קשיים כלשהם .